וולטר בנג'מין

"להיות שמח זה להיות מודע לעצמך בלי שום פחד"

ולטר בנימין (1940-1892), מחשובי ההוגים במאה העשרים, נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת התרבות, היסטוריה וסוציולוגיה. עם עליית הנאצים לשלטון עזב בנימין את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע משם לאמריקה. הוא ובני קבוצתו הצליחו לעבור לספרד, אך כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. סגנון מחשבתו של בנימין היה פורץ דרך, ולהגותו נודעת השפעה גדולה גם כיום. יצירותיו המרכזיות:

"יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלייר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", "פרויקט הפסאז'ים". אזורי ביניים ותווך עמדו במרכז הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים בה – ובכך השפיע רבות על צורת המחשבה של המאה העשרים: הוא התרכז באופני תנועת הדברים והמחשבה, חיפש מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות.

כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקירבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".

"השלטים המבהיקים והמזוגגים של בתי עסק הם חפצי נוי טובים ומוצלחים יותר מתמונת שמן בטרקלין."פרויקט הפסז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה-flanerie. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.

"אין לנו זמן בחיינו שנחיה את כל הדרמות שנועדו לנו וזוהי תחושת ההחמצה שמקפיצה עלינו זקנה. הקמטים שבפנינו הם רישומיהם של התאוות, האהבות, והחטאים שהתדפקו על דלתנו ואנחנו לא היינו בבית."

וולטר בינגמין שכוכבו דרך בשמי הפילוסופיה ההגותית בתחילת המאה הקודמת השאיר אחרי כתבים המעוררים מחשבות קיומיות מעוררות השראה. ממליצה לכולן לקרוא את העבודה האחרונה שלו, אותה לא סיים תרם מותו הטראגי אולם היא נחתמה בספר פרוייק הפסאז'ים שמילותיו מהדהדות בנצח.

שלכם באהבה ריקי שחם

ג'וני קאש

"כל חייכם תתמודדו עם בחירות… תוכלו לבחור בין אהבה לשנאה. אני בוחר באהבה"

ריקי שחם

אם ג’וני קאש היה עדיין חי, השבוע הוא היה חוגג 80 שנה להולדתו. למרות שעברו בסך הכל שמונה שנים מאז פטירתו ב־2003, קשה לנחש מי בדיוק הוא היה היום. קאש מעולם לא קפא על שמריו. הוא לא היה מין זיקית שמחליפה פרסונה כל כמה שנים, לא במובן הדיוויד בואי של המילה, אבל הוא כן היה מישהו שלא מנסה בכוח לקפוא על שמריו ולהכיל בתוך גופו המזדקן את האיש הצעיר שהוא היה פעם. קאש הזדקן בכבוד, וגם כאשר בריאותו הידרדרה וקולו נחלש, תמיד הוא נותר זמר מדהים ואישיות מרתקת.

ריקי שחם

גם הסטייל של קאש הותיר חותם משמעותי על העולם. בתחילת הקריירה שלו, בסוף שנות ה־50 ובשנות ה־60, הוא היה כמו ההתגלמות של איש המרלבורו האמריקאי, הקאובוי הכי גברי שקאובוי יכול להיות. עם חולצת ג’ינס מוכנסת לתוך המכנסיים, חגורה עם אבזם גדול וכמובן בלורית וסיגריה. הזאב הבודד, האיזי ריידר של עולם הקאנטרי, המודל לחיקוי עבור כל מי שלא היה במחנה אלביס.

ריקי שחם

קאש נתן קונצרטים חינם בבתי כלא בפני קהלים של אסירים (ואפילו הקליט בדרך זו שני אלבומים חיים שזכו להצלחה רבה). הוא ניסה כל סם שמוכר לאנושות, פיתח התמכרות, נעצר כמה פעמים ויצר לעצמו תדמית כמעט רומנטית של פורע חוק. אבל כל אלו רק חיזקו את הדימוי הגברי שלו, שדבק בו.

ריקי שחם

החל משנות ה־70, בכל פעם שקאש הופיע בפומבי, על במה או בתוכנית הטלוויזיה שלו “The Johnny Cash Show”, הוא תמיד לבש שחורים, והרוויח בדרך זו את הכינוי “האיש בשחור”. זו היתה הצהרה, אפשר לומר אפילו התרסה, בפני שאר זמרי הקאנטרי של זמנו, שהתגנדרו עם אבני חן ומגפי בוקרים. הוא אפילו כתב שיר בשם “Man in Black”, שמילותיו הסבירו שמדובר באקט של הזדהות עם אלו שהחיים לאו דווקא היטיבו עמם, שאין צורך להשוויץ בבגדים יקרים ובמכוניות מפוארות. “מקדימה, צריך להיות איש בשחור”, הוא שר. אלו היו בגדי אבל, בעצם. אולי כמשל להתפוררות החלום האמריקאי. כאקט מחאה בעבור העניים והרעבים של ארצו. כמו האסירים או בוגרי מלחמת וייטנאם.

ריקי שחם

בשנות ה־90 הקריירה של קאש קיבלה תפנית מעניינת, כאשר הוא החל לנטוש את שורשי הקאנטרי שלו ולעבוד עם המפיק ריק רובין, שהרזומה שלו כולל הרכבי רוק והיפ הופ כמו מטאליקה, ACDC, ארוסמית, הביסטי בויזבלאק סבאת וג’יי זי. כמו מעיל ישן, קאש פשט מעליו את המיתולוגיה של זמר הקאנטרי הגדול בכל הזמנים, והחל להקליט עם רובין סדרה של אלבומי קאבר עם ביצועים פולקיים ללהקות כמו סאונדגרדן ולמוזיקאים כמו בק.

ריקי שחם

השיא של התקופה הזו בא לידי ביטוי ב־2002, כאשר קאש בחר להקליט קאבר לשיר “Hurt” של ניין אינץ’ ניילז. בקליפ המדהים שביים מארק רומנק רואים את קאש, שנה לפני מותו, גבר מזדקן, אכול מחלות, קמטים וחטטים, עם שיער לבן ודל, שסימני החיים ניכרים על פניו. הוא יושב בביתו לבוש בשחור, עם גיטרה או ליד פסנתר, ונזכר – בעזרת קטעי ארכיון – במהלך חייו, אכול חרטות. המפגש הזה שקאש אירגן לעצמו הוא בין הווה לעבר, בין הזקן לצעיר, בין איש המרלבורו ובין האיש שהסיגריות הרגו אותו. בתוך הסיטואציה הזו קאש היה אולי צנוע וכנוע, אבל עדיין מאוד גאה.

ריקי שחם

בסוף חייו קאש הוא האיש שהשנים, התהפוכות וההתפכחויות גזלו ממנו סופית את האידיאל האמריקאי, אבל למרות כל זאת הוא מצליח להתעלות מעל האידיאל הזה. לשמור בצורה מרשימה על כבודו, על הפרסונה הגדולה שלו ועל היכולת המדהימה לרגש בעזרת קולו. קאש היה יכול להישאר הגבר הכי גברי בכל המערב הפרוע, הוא היה יכול לרכוב על הדבר הזה לאורך כל הקריירה שלו ולהישאר הקאובוי המושלם. אבל הוא לא באמת היה צריך את זה.

חברות וחברים ממליצה לכם לראות את הסרט על חייו של ג'וני קאש האגדי כדי הבין את גודל ההשפעה שלו על המוסיקה בארהב בכלל ועל ג'אנר בו הוא נחשב "למלך" הקנטרי בפרט.

שלכם באהבה ריקי שחם

רוזה לוקסמבורג

"החופש הוא תמיד, ובאופן בלעדי, חופש המיועד לאדם שחושב אחרת"

ריקי שחם
רוזה שמוצאה במשפחה רבת רבנים , היתה אישה תרבותית . בגיל חמש סבלה רוזה ממחלה במותניה שגרמה לה צליעה קלה . לוקסמבורג גדלה בוורשה , ושם למדה בגימנסיה יוקרתית . כבר כשהיתה תלמידה בגימנסיה נעשתה מעורבת בפעילויות סוציאליסטיות לא חוקיות , ובשנת , 1889 מחשש שתיאסר , בחרה להגר לציריך שבשווייץ , מקום מקלט ידוע לנוער רדיקלי ממזרח אירופה . שווייץ , שלא כגרמניה , קיבלה גם סטודנטיות ללימודים באוניברסיטאותיה .
בשווייץ למדה משפטים וכלכלה מדינית , וב1898– ניתן לה תואר הדוקטור . בציריך פגשה את ליאו יוגיכס , גם הוא כמוה גולה מרוסיה , והוא נעשה לעמיתה לפעילויות סוציאליסטיות ולמאהבה . היא גייסה את כישרונה ככותבת וכנואמת , והוא נטל עליו את האחריות לעניינים הארגוניים . כאינטרנציונליסטים המתנגדים ללאומנות ורואים בה כלי בידי הבורגנות , התעמתו שניהם עם הסוציאליסטים הרוסיים ועם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית על תמיכתם בעצמאותה של פולין . יחד עם עמיתים נוספים הקימו מפלגה יריבה , המפלגה הסוציאל–דמוקרטית של פולין , מבשרתה של המפלגה הקומוניסטית הפולנית . לוקסמבורג היתה עקיבה בהמעטתה בערך כוחה של הלאומיות ובכוח המשיכה שלה בקרב בני מיעוטים ומעמדות משועבדים . ביקורתה על ה"בונד , " שבו ראתה יריב עיקרי לסוציאליזם בקרב הפועלים היהודיים , ועל הציונות היתה מבוססת על סלידתה מכל לאומיות שהיא , שבה ראתה הסטת אנרגיה ממלחמת המעמדות . בעיניה , היתה הלאומיות מכשיר בידי הבורגנות ותו לא . להוטה לברוח מן " הקרתנות היהודית , " ענתה , כפי שנתפרסם , לשאלה שנשאלה בשנת 1917 בעניין סבלם של היהודים בפוגרומים : "מדוע אתם מעלים את מכאוביכם היהודיים המיוחדים ? אני מרחמת לא פחות על הקורבנות האומללים של האינדיאנים בפוטאמאיו , על הכושים באפריקה … איני מוצאת בלבי שום פינה מיוחדת לגטו .
"החירות השמורה לנאמני השלטון והמפלגה איננה חירות. החירות היא תמיד חירותו של זה אשר דעותיו שונות, אחרת החירות מאבדת מערכה כאשר היא הופכת לטובת הנאה."
" אייזק דויטשר , המבקר הסוציאליסטי והביוגרף של טרוצקי , כלל אותה בין גיבוריו , "היהודים הלא–יהודיים , " ששאבו מן היהדות את מסירותם לאנושיות האוניברסלית . במחויבותה לקוסמופוליטניות ולאינטרנציונליזם היה בה מאפיין משותף להרבה רדיקלים יהודיים , שמצאו בתנועות המהפכניות לא רק דרך להשגת צדק חברתי אלא גם דרך לפתרון המצוקה של מקומם השולי בחברה .
"חייב אדם לראות את החיים עם כל הנלווה להם ולמצוא את הכל יפה וטוב." 
עם השלמת הדוקטורט שלה עברה לוקסמבורג לברלין כדי להיות פעילה במפלגה הסוציאל–דמוקרטית הגרמנית , שהיתה אז המרכיב החזק ביותר של התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית . כדי לרכוש אזרחות , נישאה בנישואים פיקטיביים . לוקסמבורג התנגדה לקו הרפורמיסטי הלא–מהפכני שנקטה המפלגה בהנהגתו של אדוארד ברנשטיין . בספרה הראשון , שראה אור בשנת , 1899 רפורמה או מהפכה , טענה כי ברנשטיין מבלבל בין האמצעי למטרה , וזו חייבת להמשיך להיות שינוי חברתי מהפכני . עמדתה אומצה לאחר מכן בידי האינטרנציונל הסוציאליסטי השני . המהפכה הרוסית של 1905 משכה את לוקסמבורג לשוב לוורשה , ושם נטלה חלק פעיל בפעילויות מהפכניות . כשנכלאה בשל פעילויותיה האלה , פרסמה , בשנת , 1906 עבודה גדולה שכותרתה השביתה הכללית , המפלגה הפוליטית , והאיגודים המקצועיים , ובה הציגה את השביתה הכללית כאמצעי מרכזי הנתון בידי הפועלים להגשמתה של מהפכה סוציאליסטית . לאחר שחרורה מהכלא שבה לברלין , ושם לימדה בבית הספר של המפלגה הסוציאל–דמוקרטית מ1907– עד . 1914 בתקופה זו תרמה עוד תרומה חשובה לתיאוריה הסוציאליסטית בספרה הצבר ההון , שדן בקשר שבין הקפיטליזם לאימפריאליזם . עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התאכזבה לוקסמבורג רוזה לוקסמבורג נחשבה תמיד לדמות שנויה במחלוקת , אך מורשת הניתוח התיאורטי שהניחה אחריה חלחלה במחשבה הסוציאליסטית במשך עשרות שנים והיא ממשיכה להעסיק את החוקרים גם היום
"שיר יפה פועל עלי בכוח עצום בכל עת של התרגשות עצומה או של התרגזות רוח. כמעט שהפעולה הזאת היא פעולה פיסיולוגית, כאילו היו שפתי הצמאות מוצצות איזה משקה יקר, אשר יצמן אותי בקרבי ואשר ישוב וירפא את בשרי ואת נשמתי.




ריקי שחם
ריקי שחם

חברות וחברים די לקרוא את הביוגרפיה של רוזה האדומה בכדי להבין את אומץ ליבה והמחויביות האוניברסלית שהיא לקחה על עצמה, לחופש ביטוי ותפיסות מעבר למקורות שלה עצמה.

ריקי שחם

המחיר שרוזה שילמה על דעותיה היה כבד , אולם היא הלכה עם דעותיה ללא פשרות מחיר שעלה לה בחייה אולם לא פגע בחירותה .

ממליצה לכולם לקרוא את הביוגרפיה של רוזה האדומה והלוואי ותתדבק בנו חווית החופש והאומץ שלה.

ריקי שחם

שלכם באהבה ריקי שחם

ג'ורג' האריסון

ריקי שחם

"נסה להבין שזה הכל בתוך עצמך, אף אחד לא יכול לגרום לך להשתנות. תראה שאתה רק דבר קטן מאוד, ןהחיים עוברים בתוכך גם בלעדיך."

ג'ורג' האריסון כונה אמנם "החיפושית השקטה", אבל לא בטוח שהוא היה ממש כזה. עד אמצע שנות ה-60 הוא היה מרוצה מסידור העבודה בביטלס: ג'ון לנון ופול מקרטני כתבו כמעט את כל השירים (בהתחלה ביחד ובהדרגה יותר ויותר בנפרד) ורינגו סטאר היה הכוכב האמיתי בסרטים שלה. האריסון, צעיר החברים בה, התמקד בנגינה והסתפק בשילוב שיר או שניים באלבומים. אחרי מותו של האמרגן שלהם בריאן אפשטיין ב-1967, הביטלס כבר לא היו אותה להקה. ההחלטה להפסיק להופיע ולהתמקד בעבודה באולפן הפכה אותם מרביעייה מגובשת עם הוראות הפעלה ברורות לארבעה אינדיבידואלים שכל אחד החל למשוך לכיוון אחר. באורח פלא, למרות שהלכו והתרחקו אחד מהשני, הם המשיכו להוציא אלבומי מופת, אבל להאריסון זה לא הספיק. הוא צבר ביטחון וכתב המון, אבל כמעט בכל פעם שהציע שיר ללהקה זכה לתשובה שלילית.

"חשוב בעצמך, כי אני לא אהיה שם איתך."

ריקי שחם

"לא הייתה לי שאיפה אחרת מאז שהייתי ילד מאשר לנגן בגיטרה ולהיות בלהקת רוק אנד רול. לא ממש אהבתי להיות הבחור עם החליפה הלבנה בחזית. עם הביטלס אני הייתי השקט שנמצא מאחור ונותן לאחרים בעלי האגו להיות מקדימה."

את מה שלא קיבל בבית הוא חיפש ומצא בחוץ. הוא היה הראשון מבין חברי הביטלס שהוציא אלבומים במקביל לפעילותו בה, והוא החל לשתף פעולה עם שניים שיהפכו לחבריו הטובים: אריק קלפטון ובוב דילן. בעזרתם הוא השלים את האלבום All Things Must Pass, שיצא ב-27 בנובמבר, 1970, ונותר היצירה הטובה ביותר שמישהו מאנשי הביטלס הוציא – או יוציא – כסולן.

"כל הרעיון של דור הפרחים בשנות השישים היה: 'לכו מפה, חבורה של אנשים משעממים'."

האריסון הוא גיטריסט אדיר, בטח על גיטרת סלייד, אך מי שמאזין לביטלס יתקשה לגלות את זה. בשירי הלהקה כמעט ואין סולואי גיטרה, ודווקא את המפורסם שבהם, ב-While My Guitar Gently Weeps, ניגן קלפטון, שהאריסון הזמין להקלטות "האלבום הלבן". במהלך העבודה על האלבום ההוא היחסים בלהקה היו כה מעורערים שכשהאריסון הודיע לשלושת שותפיו שהוא עוזב (הוא חזר אחרי 12 יום), הם הציעו שקלפטון יחליף אותו. האריסון התרצה, חזר והציע להם שירים נוספים. הוא המשיך לשמוע יותר לא מאשר כן.

"אתה יכול לעמוד מול האמת, ולא לראות אותה בהכרח, אנשים מקבלים אותה כשהם מוכנים לזה."

ריקי שחם

"הפירוק של הביטלס היכה את העולם בתדהמה, אך כל אחד מהארבעה הכין תוכנית מגירה ליום שאחרי והוציא אלבום מיד לאחר הפרידה. בעוד שאלבומי הסולו הראשונים של מקרטני ולנון היו אינטימיים, האריסון התפוצץ עם שלו. הם הציעו שירים מינימליסטיים וקצרים בהפקה גולמית, הוא הגיש אלבום משולש עם צליל עשיר כשהוא מוקף בשורת מוזיקאים חלומית. לא מעט מהשירים הנהדרים האלו הוצעו במקור לביטלס – חלקם אף הוקלטו ברמה כזו או אחרת – אך נותרו לבסוף בחוץ. האריסון צבר ואסף שירים ונגנים, ומאמצע שנת 1970 שקד על מה שהפך להיות אחד מאלבומי הרוק היפים בהיסטוריה.

ריקי שחם

"חונכתי כקתולי, אבל אפילו כילד לא הבנתי את הטענה שרק ישו הוא בנו של האלוהים. כולנו בניו."

ג'ורג' האריסון

ג'ורג' האריסון

"תן לי אהבה, תן לי שלום על פני האדמה, תן לי אור, חיים וחרות, מאז שנולדתי, תן לי תקווה, עזור לי להתמודד עם המשא הכבד."

"כל הדברים חייבים לעבור, אף לא אחד מחוטי החיים יכול להישאר, כך שאני חייב להמשיך בדרכי ולעמוד מול יום נוסף. החשכה נשארת רק בלילה. בבוקר היא נעלמת."

ג'ורג' האהוב חברות וחברים נדמה כי ג'ורג' היה ברקע של החיפושיות כשאת כל הבמה גונבים פול וג'ון אז למי שלא זכה להבין את יחסי הכוחות האומנותים אני רוצה לעשות תיקון לעוול היסטורי בו המוליכים של הרביעיה האייקונית הזאת ג'ון ופול נחשבו למשמעותיים בלהקה, שאומנם כבודם במקומם מונח, אבל את המקום האמיתי שלו תפס ג'ורג' אם התפרקותה של הלהקה הגדולה בהיסטוריה ובגדול.

ריקי שחם

שלכם באהבה ריקי שחם

נינה סימון

"אני אגיד לכם מה זה חופש עבורי, לחיות ללא פחד! באמת , ללא פחד!"

ריקי שחם

יוניס קתלין וימון נולדה בטריון, קרוליינה הצפונית, בת למשפחה שכללה שמונה ילדים. בדומה למספר זמרים שחורים אחרים, היא הושפעה כילדה ממריאן אנדרסון והתחילה לשיר בכנסייה המקומית. כמו כן היא התגלתה כבעלת כשרון גדול בנגינה על פסנתר.

ריקי שחם

"ברגע שהבנתי את המוסיקה שךל באך, רציתי להיות פסנתרן קונצרטים. באך גרם לי להקדיש את חיי למוסיקה, והיה אותו מורה שהכיר לי את עולמי"

בהופעת הבכורה הפומבית הראשונה שלה בגיל עשר כפסנתרנית, הוריה, שישבו בשורה הראשונה, נאלצו לפנות את מקומם לאנשים לבנים. מקרה זה השפיע עליה רבות ותרם להיותה מעורבת בתנועה לזכויות האזרח.

בגיל 17 עברה לפילדלפיה, שם לימדה פסנתר וליוותה זמרים. היא יכלה להתחיל ללמוד בבית ספר למוזיקה היוקרתי "ג'וליארד" בניו יורק הודות לתורמים נדיבים, אבל חוסר במימון גרם לכך שלא יכלה להגשים את חלומה ולהיות השחורה האמריקאית הראשונה שתהיה פסנתרנית קונצרטים[דרושה הבהרה]. מאוחר יותר ניסתה להתקבל למכון קרטיס אך נדחתה. סימון האמינה שאי קבלתה נבע מהיותה שחורה.

ריקי שחם

סימון פנתה לתחום הבלוז והג'אז אחרי ניסיון התחלתי במועדון האטלנטיק סיטי. את הכינוי "נינה סימון" אימצה ב-1954 – "נינה" היה הכינוי שנתן לה חבר שלה (בספרדית משמעותו "נערה") וסימון על שם השחקנית הצרפתייה סימון סיניורה.

"ג'אז הוא לא רק מוסיקה, זו דרך חיים, זו דרך להיות, דרך חשיבה."

להכרה ציבורית ראשונה זכתה ב-1959 כשביצעה את גרסתה לשירו של ג'ורג' גרשווין "אני אוהבת אותך פורגי" (מתוך האופרה "פורגי ובס"), השיר הגיע לארבעים הגדולים במצעד בארצות הברית. אחר כך הוציאה את הסינגל "My baby just cares for me" (השיר הזה הפך ללהיט בבריטניה בשנות ה-80 כששימש כפרסומת לבושם שאנל מס' 5).

ריקי שחם

במהלך שנות ה-60 הייתה מעורבת בתנועה לזכויות האזרח והקליטה מספר שירים פוליטיים שכללו בין השאר את "To Be Young, Gifted and Black" (שזכה לגרסת כיסוי מאריתה פרנקלין) ו-"Mississippi Goddamn", שנכתב כתגובה לרצח של מדגר אוורס ופיצוץ כנסייה בברמינגהם אלבמה שגרם למותם של ארבעה ילדים שחורים.

ב-1961 הקליטה גרסה לשיר המסורתי "בית השמש העולה", שיר שאחר כך הוקלט על ידי בוב דילן והפך ללהיט בביצוע "החיות". שירים מפורסמים אחרים שלה כוללים את: "I Put a Spell on You" (המקור בוצע על ידי סקרימינג ג'יי הוקינס), "Here Comes the Sun", "Four Women" של הביטלס.

ריקי שחם

הרב-גוניות שלה כאמנית ניכרת לכל אורך המוזיקה שלה, שלעיתים הייתה לה הפשטות של מוזיקת עם. בקונצרט אחד שלה יכלה לעבור בקלות ממוזיקה שהושפעה מגוספל לג'אז ובלוז ועד לקטעים ממוזיקה קלאסית.

"ביליתי שנים רבות בחיפוש אחר מצויינות כי זה מה שמוסיקה קלאסית היא…עכשיו זה הוקדש לחופש כי זה הרבה יותר חשוב."

ב-1971 עזבה סימון את ארצות הברית. לטענתה סיבת העזיבה הייתה גזענות, אם כי לטענת אחרים סיבת העזיבה הייתה חילוקי דעות עם אמרגנה, חברת התקליטים שלה ועם רשויות המס.

היא חזרה ב-1978 ונעצרה בעוון העלמת מס (היא לא שילמה כמה שנים מס הכנסה כמחאה על מלחמת וייטנאם). בתקופה שלאחר מכן גרה במדינות שונות באיים הקריביים, באפריקה ובאירופה, כשהיא ממשיכה להופיע גם בשנות ה-60 לחייה. בשנות ה-80 היא הופיעה בקביעות במועדון הג'אז של רוני סקוט בלונדון.

"הדבר הגרוע בסוג זה של דיעות קדומות … הוא שבעוד אתה מרגיש פגוע כועס וכל השאר , זה מאכיל אותך בספק עצמי ואתה מתחיל לחשוב שאולי אני לא מספיק טוב"

ריקי שחם
ריקי שחם

ב-1995 ירתה סימון, לכאורה, בבן של שכנה ברובה אוויר אחרי שהצחוק שלו הפריע לה להתרכז. היה לה בתעשיית המוזיקה מוניטין של מישהי שקשה לעבוד איתה ושנוטה להתפרצויות, תיאור שסימון לא הסכימה איתו. בשנים המאוחרות שלה נהנתה סימון לשתף את הקהל באנקדוטות מצחיקות מהקריירה המוזיקלית שלה. למרות זאת היו שפרשו את הסגנון הבימתי שלה כמתנשא ומרוחק. הנוכחות הבימתית המלכותית והמצווה שלה גרמו לכך שזכתה לתואר "הכוהנת הגדולה של מוזיקת הנשמה".

ב-1993 התיישבה באקס-אן-פרובאנס בדרום צרפת. את שנותיה האחרונות העבירה בקרי-לה-רואה ובה נפטרה ב-2003.

לסימון הוענקו שני תוארי דוקטור לשם כבוד במוזיקה ובמדעי הרוח, מאוניברסיטת מסצ'וסטס ומהקולג' על שם מלקולם אקס. לאחר מכן העדיפה להיקרא "דוקטור נינה סימון". יומיים לפני מותה הוענק לסימון תואר דוקטור לשם כבוד על ידי מכון קרטיס, המוסד שסירב לקבלה בתחילת הקריירה שלה.

בנוגע לסגנון המוזיקלי שלה היא אמרה: "ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה".

נינה סימון

חברות וחברים אני גדלתי על נינה, והוא מייצגת כל הרבה עבורי הן כזמרת שחורה שנלחמה על חירות הקהילה השחורה, על הפיכת הזאנר של הג'אז והבלוז לדרך חיים בעלת משמעות עבורה ועבור חברה שלמה ויותר מכל על המורשת המוסיקלית הנפלאה שהיא השאירה לדורות לבוא. נינה שיהיה לך טוב היכן שאת באהבה ריקי שחם

גלילאו גליליי

" אני מסרב להאמין שהאלוהות שהעניקה לנו היגיון , רגש ואינטלקט התכוונה שלעולם לא נשתמש בדברים האלה"

תולדות חייו

תנ"ך אומר לנו את הדרך לשמים, לא את דרכי השמים."

ריקי שחם

גלילאו נולד ב-1564 בפיזה שהיתה חלק מדוכסות טוסקנה באיטליה. אביו היה מוסיקאי וצאצא למשפחה מכובדת מפירנצה שירדה מנכסיה. כנער צעיר התחנך במנזר ובלחץ אביו החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה. לימודים אלה נטש לאחר 4 שנים לטובת המתמטיקה. המצב הכספי הקשה של המשפחה מנע ממנו לסיים בפיזה את לימודיו, אך ב-1588 הוא שב לאוניברסיטה זו כמרצה למתמטיקה. בפעילותו זו עסק בעיקר בנושאים מתחום הפיזיקה. בשל התקפותיו על הגישה האריסטוטלית עזב ועבר ב-1592 לאוניברסיטת פדובה אשר ברפובליקה הונציאנית, שם נשאר למשך 18 שנה ושם הגיע לניסוח חוק ההתמדה.

ריקי שחם

"אינך יכול ללמד אדם דבר. אתה יכול לעזור לו למצוא את הדבר בתוך עצמו."

ב-1610, לאחר גלויים שאליהם הגיע באמצעות הטלסקופ, התמנה גלילאו לפילוסוף ומתמטקאי ראשי של הדוכס הגדול של טוסקנה, מישרה זו איפשרה לו להקדיש את מרבית עיתותיו למחקר, בתקופה זו חי גלילאו בפירנצה בירת הדוכסות, גלילאו הקדיש חלק ניכר ממרצו להדגמה ולפיתוח הגישה ההליוצנטרית ופרסם את מחשבותיו בספר.
על כך הועמד למשפט על ידי האינקויזיציה שבעקבותיו נאלץ לחזור בו מטענותיו.

ריקי שחם

"הספק הוא אבי היצירה."


לאחר המשפט עבר גלילאו לבית קיץ של הדוכסים מחוץ לפירנצה, שם התגורר במעצר בית של האינקויזיציה. הוא התעוור אך לא הפסיק את חקירותיו עד מותו.

פעולותיו

ריקי שחם

"סמכותו של אדם בר סמכא הנותן לנו סיבות טובות והוכחות ודאיות, עולה על זו של אלה המסכימים פה אחד ואינם מבינים דבר."

גלילאו גלילאי הוא הפיזקאי אשר תרם אולי יותר מכל אדם אחר להפרכת המדע האריסטוטלי והניח את היסודות למדע המודרני. הוא פעל בכל תחומי הפיזיקה המסורתים: תורת התנועה ושווי המשקל, הנוזלים והמוצקים, תורת האור, המגנט ועוד. הוא פרץ את תחומי הפיזיקה המסורתית בהפכו את האסטרונומיה לחלק מהפיזיקה, בהפעלת חוקי הפיזיקה המוכרים על גרמי השמים ובשלוב טיעונים מתמטים במסגרת הפיזיקה.

גלילאו גלילאי- תחום האסטרונומיה

ריקי שחם

"זה כמובן מזיק לנשמה להפוך לכפירה את ההוכחות שבהן היא מאמינה."

תרומתו של גלילאו לחקר השמים והכוכבים מוכרת יותר. הוא היה מהתומכים הפעילים בתאוריה הקופרניקאית. גלילאו שכלל את הטלסקופ וגילה באמצעותו בין השאר את ירחי צדק, את פניו ההררים של הירח ואת כתמי השמש. תגליות אלה תמכו בתאוריה לפיה כדור הארץ נע. ספריו בנושא זה הביאו לעימות בינו לכנסיה אשר אסרה עליו לתמוך בתאוריה זו. למרות זאת גלילאו פרסם את ספרו "הדיאלוג – אודות שתי מערכות העולם הראשיות", בו הציג את הטעונים בזכות התורה הקופרניקאית, והראה כי תנועת כדור הארץ אפשרית. בעקבות ספר זה הואשם גלילאו בהוראה ובהפצה של תורת קופרניקוס, דבר שנאסר על ידי הכנסיה.

שמש ומערכת כוכבי הלכת שבה היא שולטת, מקדישות את זמנן כדי להבשיל אשכול ענבים כאילו לא היה דבר חשוב יותר."

בעקבות משפט האינקויזציה חזר בו מתמיכתו בתאוריה הקופרניקאית ונשלח למאסר בית. גם שם המשיך בפעולותיו וגילה את התנודות היומיות והחודשיות של הירח.

יין כמוהו כמים מלאי שמש."

גלילאו גלילאי- תחום המכניקה

"בשאלות מדע סמכות האלף אינה שווה נימוק צנוע של אדם יחיד."

גלילאו נחשב לאבי המכניקה המודרנית. בשלבו נסויים בעבודתו המדעית וברעיונתיו בחקירת תנועת גופים – הראה כי התאוריה של אריסטו. אינה נכונה. זאת עשה מתחילת דרכו בהוכיחו כי גופים בעלי משקל שונה נופלים במהירות זהה. ב-1604 גילה את חוק הנפילה – החוק הקשור לעקרון ההתמדה, שאותו ניסח לראשונה ב-1612. לניסוח החוק הגיע באמצעות חקר התנהגותם של גופים על פני מישור משופע. הוא מצא שתנועתם מואצת בעת ירידה.

חברות וחברים גלילאו ענק שתגליותיו בכל תחומי המדע תרם להבנת היקום כל כך הרבה. נסיונותיה של הכנסיה להשתיקו לחסמו ולהביאו לכפירה בדעותיו ובידיעות שהוא הביא לעולם הגבילו את חופש תנועתו, אולם לא את רוחו החופשית – כי "אף אל פי כן, נוע תנוע"

שלכם באהבה ריקי שחם

ז'ול וורן

"כל מה שאדם אחד יכול לדמיין, אדם אחר יכול להגשים"

ריקי שחם

ז'ול ורן נולד ב־8 בפברואר 1828 בעיר נאנט שבצרפת. הוא היה הבכור בין חמישה ילדים. ילדותו עברה עליו עם משפחתו על אי בנהר הלואר. בדידות זו חיזקה את דמיונו, ואת קשריו עם אחיו פול. בגיל 9 נשלחו ז'ול ורן ואחיו לבית ספר, שבו למד ורן לטינית (הוא השתמש בשפה זו באחד מסיפוריו הקצרים).

האגדה מספרת כי בשנת 1839, בגיל 11, ורן השיג בחשאי מקום כנער סיפון על ספינת סוחר מסוג מפרשית תלת-תרנית בשם קוראלי, תוך שהוא מתכוון להפליג להודו ולחזור עם שרשרת אלמוגים לבת דודתו קרולין. הספינה הייתה אמורה לצאת להודו באותו ערב, אבל עצרה תחילה בנמל Paimboeuf, אליו פייר ורן הגיע בדיוק בזמן כדי לתפוס את בנו ולגרום לו להבטיח שאת מסעותיו הבאים יערוך רק בדמיונו. כיום ידוע כי האגדה היא סיפור מוגזם (אם כי יכול להיות מבוסס על מקרה אמיתי) שהומצא על ידי אחייניתו של ורן, מרגריט, שכתבה את הביוגרפיה שלו.

"מעולם לא נעשה דבר גדול שלא החל עם תקווה מוגזמת."

ריקי שחם

בתום לימודים אלה עבר ורן לפריז, כדי ללמוד משפטים. בשנת 1848 החל לכתוב תמלילים לאופרטות, וכעבור זמן מה גילה את כשרונו הגדול: כתיבת סיפורי מסעות והרפתקאות, שהכנה מדעית וגאוגרפית מפורטת העניקו להם אמינות.

"מה שכתבתי יהפוך למציאות בסוף המאה."

כאשר גילה אביו שז'ול עוסק בכתיבה ואינו לומד משפטים, הפסיק לתמוך בו כלכלית. ורן נאלץ לפרנס עצמו מכתיבה, וגילה שאין זה פשוט. בתקופה זו פגש את הסופרים אלכסנדר דיומא וויקטור הוגו, שהעניקו לו מניסיונם.

"אפשר למרוד בחוקי האדם אבל לא בחוקי הטבע."

ריקי שחם

ורן נישא להונורין דוויאן, אלמנה עם שתי בנות. בעצת אביו מצא עבודה כברוקר, אך בעידודה של אשתו המשיך לכתוב. בשנת 1861 נולד לו בן, מישל ז'אן פייר.

פגישה עם טייס כדור פורח והאזנה לסיפוריו הניבו את הרעיון לספר על מסע בכדור פורח באפריקה. אולם הספר נדחתה על ידי מו"לים אחרים בטענה שהסיפור "מדעי יתר על המידה". מצבו של ורן השתפר כאשר פגש את המו"ל ז'ול הצל, שהיה, בין השאר, המו"ל של ויקטור הוגו ושל ז'ורז' סנד. בסיועו של הצל שיכתב ורן את הסיפור, ובשנת 1863 הוציאו לאור סיפור בשם "חמישה שבועות בכדור פורח". הסיפור זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות אחדות. ורן נעשה עשיר ומפורסם.

ריקי שחם

משלב זה ואילך, במשך קרוב ל־25 שנה, פורסמו סיפוריו של ורן בהמשכים דו־שבועיים במגזין של הצל ועם תום השנה הוצאו לאור כספר. במשך אותה תקופה, לא חלפה שנה מבלי שהצל פרסם ספר מאת ז'ול ורן. המצליחים ביותר שבהם כללו את "מסע לבטן האדמה" (1864), "מהארץ לירח" (1865), "עשרים אלף מיל מתחת למים" (1869) ו"מסביב לעולם בשמונים יום" (1872).

"המהמרים מצטערים בדרך כלל לאו דווקא על כספם שאבד להם, אלא על התקוות המטורפות שהתבדו."

כמו סופרים רבים מתקופתו שהתחנכו בחברה הקתולית הבורגנית, ורן נקט לעיתים בטון אנטישמי בספריו. סיווגו כאנטישמי נובע בעיקר מתיאור דמותו של היהודי יצחק החבוט מהספר "הארץ שנתלשה", אם כי בזמנו מדובר היה באנטישמיות מסורתית, ולא באנטישמיות מודרנית והמשמעות שקיבל המושג לאחר השואה.[1][2]

ריקי שחם

"מה זו פנינה? למשורר, הפנינה היא דמעת הים; אנשי המזרח רואים בה טיפת טל שנתגבשה; לגבירות זהו תכשיט מסולסל בעל ברק זגוגיתי, עשוי חומר צדפי, והן נושאות אותו על האצבע, על הצוואר או על האוזניים; לכימאי זוהי תרכובת של מלח זרחתי ופחמת הסיד עם מעט חומר מקפא; ולבסוף, חוקר הטבע רואה בה לא יותר מהפרשה לקויה של האיבר היוצר את הדר בצדפות כפולות שסתומים."

ריקי שחם

ז'ול ורן נפטר בעקבות מחלת הסכרת ממנה סבל, באמיין, אליה עבר ב־1872, ב־24 במרץ 1905 והוא בן 77. שמו של הרחוב שהוא גר בו הוסב לשמו. בנו, מישל, המשיך לכתוב חלק מספריו שלא ראו אור טרם מותו, תוך שהוא משכתבם. כתביו המקוריים של ורן, אשר לא ראו אור, פורסמו בסוף המאה ה־20.

ריקי שחם

חברות וחברים אין עוד סופר שכבש את דימיוני יותר מז'ול וורן. כילדה תמיד חלמתי לטוס על כדור פורח ולצלול בצוללת .ימים ולילות ביליתי עם הגיבורים של ז'ול מדמיינת אותי על אותם כלים מוזרים שהובילו את בני האדם מסביב לעולם קרובים לעננים במעמקי הים ובמעמקי האדמה. ז'ול דמיין והאדם של היום עם הטכנולוגיה היום מגשים את כל החלומות שלו.

שתהיה לך שנה נפלאב דמיינו את אשר תירצה נפשיכם .

שלכם באהבה ריקי שחם

צ'ארלס דיקנס

" צריך שיהיה לכולנו לב שלעולם לא מתקשה, מצב רוח שמעולם לא מתעייף, ומגע שלעולם לא כואב"

ריקי שחם

הוא נולד ב-7 בפברואר 1812 בפורטסמות, המפשייר, בן שני לג'ון ואליזבת דיקנס. אחריו נולדו להוריו עוד שישה ילדים. אביו היה פקיד במשרד הצי הימי, איש בעל הכנסה טובה שהתקדם מהמעמד הנמוך למעמד הבינוני והיה חשוב לו שמעמדו החדש ייראה. שאיפה זו סיבכה אותו בחובות, שהיו לקרקע שממנה צמח הסופר צ'ארלס דיקנס.

"אף אדם אינו חסר תועלת בעולם, אם הוא עוזר במשהו לאדם אחר."

ריקי שחם

אבל כעת הוא עודנו ילד בן 4, השנה היא 1816 ומשפחתו הולכת בעקבות האב שעבר לעבוד בצ'טהם שבמחוז קנט. משפחת דיקנס התגוררה בבית גדול והיו לה שני משרתים. אלא שבמהרה התברר שהחיים הטובים האלה היו מעבר לכוחותיו של אבי המשפחה. בשנת 1824 הוא נאסר בשל חוב והושם בבית הכלא מרשלסי. היה זה בית כלא פרטי, שנוהל למטרות רווח ונאסרו בו אז, ברוח התקופה, גם חייבים זעירים.

דיקנס האב הלך לכלא יחד עם כל משפחתו חוץ מצ'ארלס. זה היה רגע המהפך בחיי הבן. הוא עבד עשר

ריקי שחם

שעות ביום במפעל נעליים, מדביק מדבקות על צנצנות, והתגורר לבדו בפנסיון בקמדן טאון. זה בהחלט יכול להיות פרט מעלילה מאת צ'ארלס דיקנס.

החוויה הזאת של דיקנס – המעבר הפתאומי מילדות נורמלית, חסרת דאגות, לחיים אכזריים של עבודה קשה, שהיו מנת חלקם של ילדים רבים במאה ה-19 – אכן ניכרת היטב ביצירתו. עבודת ילדים – יתומים, נטושים, עניים – היתה אז דבר שבשגרה, וגם התייחסות ברוטלית של מבוגרים לילדים לא היתה עניין נדיר. חייהם של רבים מהגיבורים שתיאר דיקנס לימים, בהם אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויותיו מהתקופה הזאת. דיקנס הציג עולם אפל, אכזר ומר, נטול חסד, ובו תנאי העבודה נוראים, שעות העבודה ארוכות, השכר זעום, הניצול בכל.

ריקי שחם

לאחר שנתיים, כשהיה בן 14, נחלץ אביו מהצרות הכלכליות ומהכלא, אבל לתדהמתו של הבן, אמו רצתה שימשיך לעבוד במפעל. דיקנס חש נבגד ולא סלח לאמו מעולם. יש הרואים בשבר הזה את אחת הסיבות לכך שרבות מדמויות הנשים שיצר היו של נשים נוטשות ומרושעות.

ריקי שחם

האב, ששמו ומעמדו היו חשובים לו, אמנם שיחרר את בנו מהעבודה במפעל ושלח אותו לבית הספר, אבל הסידור הזה לא החזיק מעמד זמן רב. עד מהרה שב האב והסתבך בחובות ושוב נאלץ דיקנס להפסיק את לימודיו. הוא מצא עבודה כלבלר משפטי ואחר כך למד קצרנות ועבד כקלדן. ב-1830, כשהיה בן 18, עבד כעיתונאי ושימש כתב פרלמנטרי.

ריקי שחם

בהיותו בן 21, בשנת 1833, התפרסם סיפורו הראשון של דיקנס בעיתונות. כעבור שנה התחיל לכתוב בשם העט בוז. אבל השנה החשובה בחייו של דיקנס היתה שנת 1836. זו השנה שבה נהפך לכוכב בשמי הספרות.

באותה שנה, בהיותו בן 24, גם נשא לאשה את קתרין הוגארת, בתו של עורך כתב העת "איוונינג כרוניקל". במשך השנים נולדו לשניים עשרה ילדים. כעבור 20 שנה עזב דיקנס את הוגארת לטובת שחקנית בת 18, אלן טרנן, שהיתה בת זוגו עד למותו.

ריקי שחם

בשנת 1836 גם היה דיקנס לעורך בעיתון הספרותי "Bentley's Miscellany". הוא החליט לפרסם בעיתון סיפור בהמשכים, "רשומות מועדון הפיקוויקים". הסיפורים פורסמו במשך שנתיים ועד מהרה הפכו את דיקנס לכוכב ספרותי שלא היו כמותו קודם לכן.

החלטתו לפרסם את הסיפורים בהמשכים, בעיתון שמחירו שווה לכל נפש, הפכה את הספרות לנגישה לכל. עד אז היו ספרים עניינם של בני המעמדות הגבוהים בלבד; דיקנס שינה את החוקים. מעתה לא רק עשירים יקראו ספרים. עשרות אלפי עותקים של העיתון נמכרו והגיעו לכל בית. דיקנס היה לאיש עשיר ומפורסם.

ריקי שחם

בעקבות "רשומות מועדון הפיקוויקים" באו "אוליבר טוויסט" שפורסם בשנים 1937-1939, "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" שראה אור בשנים 1838-1839 ו"בית ממכר עתיקות" שפורסם בשנים 1840-1841. לדיקנס כבר היה קהל גדול שחיכה לסיפוריו והוא התפרנס היטב (ודאג לחלץ את אביו ואת אחיו מצרות כלכליות מדי פעם בפעם).

בעת פרסומו בהמשכים של "בית ממכר עתיקות" קיבל דיקנס מכתבים מקוראים שהפצירו בו לחסוך מנל, הגיבורה, את הגורל האכזר הצפוי לה. דיקנס בכל זאת הרג את נל הקטנה. דניאל אוקונל, חבר הפרלמנט הבריטי שקרא את הפרק הזה בעת שנסע ברכבת, פרץ בבכי וזעק: "הוא לא היה צריך להרוג אותה". מוכה יגון, השליך אוקונל את המגזין מחלון הרכבת.

ריקי שחם

גם בבוסטון שבארצות הברית הוכו בתדהמה. קהל של 4,000 בני אדם חיכה על הרצף בנמל לאונייה שהובילה מאנגליה את פרק מספר 71 של "בית ממכר עתיקות". כשהגיעה הספינה, נשאל רב-החובל "האם נל מתה?" כשהשיב בחיוב נשמע קול נהי גדול מהקהל.

הביוגרפים של דיקנס מתארים אותו כאדם חסר מנוחה, ממהר תמיד ועסוק. עצלות לא באה בחשבון. בתו מרי תיארה את תהליך הכתיבה שלו: "הוא כתב בקדחתנות ליד השולחן ואז במפתיע קפץ מהכיסא, מיהר אל הראי ועשה פרצופים משונים, ואז חזר במהירות לשולחן וכתב בכעס כמה רגעים, ואז שוב רץ אל המראה ועשה פנטומימה ודיבר במהירות בקול נמוך".

ככוכב רוק של ממש גם יצא דיקנס לסיבובי הופעות ברחבי העולם, שבהם קרא מספריו ונפגש עם קוראיו. בדרך זו הרוויח לא מעט כסף וגם הביא לידי ביטוי את נטייתו לתיאטרליות. הוא ביקר באמריקה, בקנדה, באיטליה, בשווייץ ובצרפת. במשך ימי חייו כתב 20 רומנים, 20 אוספים של סיפורים קצרים ותשעה ספרי שירה ומחזות.

ריקי שחם

בשנת 1865, בשעה שחזר ברכבת מחופשה בפאריס עם אהובתו אלן טרנן, היתה הרכבת מעורבת בתאונת דרכים. הקרון היחיד שנשאר על הפסים היה קרון המחלקה הראשונה שבו ישבו בני הזוג. דיקנס נפצע קל בלבד, אבל התאונה השפיעה עליו קשות. מאז התקשה להתרכז בכתיבה. חמש שנים לאחר מכן מת משבץ מוחי, בן 58. למרות בקשתו להיקבר בקבורה צנועה ופרטית, נטמן בחלקת המשוררים בכנסיית וסטמינסטר.

רוח של נער

ריקי שחם

רבים מספריו של דיקנס תורגמו לעברית במשך השנים, חלקם אף פעמים מספר בידי מתרגמים שונים. "רשומות מועדון הפיקוויקים" תורגם בשנת 1922 על ידי ישראל חיים טבין וברוך קרוא, בשנת 1956 תירגם את הספר מחדש אריה סיון, ובשנת 1990 תירגמו שוב אהרן אמיר. ל"אוליבר טוויסט" ול"דייוויד קופרפילד" שבעה תרגומים שונים לעברית. מיטב הסופרים, המשוררים והמתרגמים תירגמו את יצירות דיקנס לעברית, בהם יונתן רטוש, דוד שחר, יצחק לבנון, יעקב אורלנד, מאיר ויזלטיר, אסתר כספי

דיקנס יצר כמה מהגיבורים הבלתי-נשכחים בספרות האנגלית. ספריו ממשיכים להידפס ומעולם לא הפסיקו למשוך קוראים. דיקנס ממשיך לצייר למען קוראים חדשים את העוני של המאה ה-19, את עבדות הילדים, את האומללות והניכור, את האכזריות שבהיות עני.

דיקנס עצמו אהב יותר מכל את "דייוויד קופרפילד", שגם היה הספר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שלו. הסופר הבריטי ג'-ק' צ'סטרטון, שכתב בשנת 1906 ספר על אודות דיקנס, תיאר אותו כאדם בעל רוח של נער, נטול גבולות, שובב וחסר אחריות, אופטימי ומלא תשוקה. על פי ההספד שפורסם בעיתון ה"טיימס", מלותיו האחרונות של דיקנס היו "היו טבעיים, ילדי. כי הסופר הטבעי הוא זה שמילא אחר כל חוקי האמנות".

צ'ארלס דיקנס נחשב עם שייקספיר כגדול הסופרים של אנגליה.

דיקנס כתב עם נוצת אווז טבולה בדיו. 2 מיליון מילים בזמן קצר בלתי נתפס.

הוא נחשב לגדול כותבי הרומנים של אנגליה. הוא מבטה בספריו את השינויים שעוברים על אנגליה. ואין אדם שלא מכיר את ספריו. מי לא מכיר את הרומן של דיוויד קופרפילד? ואת אוליבר טוויסט?אם יש אחד כזה לרוץ ולקרוא את הספרים שלו במהירות.

שלכם באהבה ריקי שחם

אנטון צ'כוב

"אהבה, חברות וכבוד לא מאחדים בני אדם כמו שנאה למשהו משותף שמאחד אותם."

ריקי שחם

סופר רוסי. מיד עם עוזבו את הפרובינציה והגיעו למוסקווה, ב-1879, פתח בקריירה כפולה של רפואה וכתיבה. בעודו סטודנט לרפואה כתב קטעים קומיים קצרים כדי לסייע בפרנסת אמו, אחותו ואחיו. אף שרשימות קלילות אלה (שתחילה ראו אוד בעיתוני הומור במוסקווה) אינן נחשבות מבחינת איכותן הספרותית – הן שהקנו לצ'כוב את מיומנותו בכתיבת הסיפור הקצר, שהשפיע על סופרים באותו ז'נר ברוב הארצות האחרות. עד 1886 כבר ביסס את מעמדו כסופר חשוב, אף כי לא זנח כליל את הרפואה.

"הרבה כנות, פשטות, רעננות וחוש הומור בריא."

ריקי שחם

תיאטרון תמיד שיחק תפקיד משמעותי בחייו של הסופר. ראיתי את זה באיזה גיל שלוש עשרה הפך לתשוקה של צ'כוב. דרמה ראשונה נכתבה במהלך לימודיו בגימנסיה. כמובן, המחזה "מאב" לא כדי לזכות בתהילה, אבל במידה מסוימת לקבוע את העתיד של צ'כוב כמחזאי.

"העצלות והבטלה זה מִדַבֵק."

ריקי שחם

גורלם העצוב מיוחל ועבודה "בדרכים" ב 1885 – הצנזורה לא אפשרה לו ללחוץ. לכן, אם ניקח בחשבון את היצירות הדרמטיות של צ'כוב, הרשימה צריכה להתחיל עם ההצגה "איבנוב". הבא יהיה-מעשה אחד "הדוב", "חתונה", אשר עלה לכותרות בשנת הקמתה של שליטה של הכותב של קטעים קומיים. יצירת המופת הבלתי מעורערת של כישרון דרמטי פבלוב אנטון נחשב "השחף" (1996), "הדוד וניה" (1896, גרסה מתוקנת של המוצר "Goblin" – 1889, מתח ביקורת על ידי חברים), "שלוש אחיות" (1900), "גן הדובדבנים" (1903). יש מחזות אלה מקום חשוב בספרות הרוסית. AP צ'כוב היה אחד המייסדים של הדרמה החדשה, אשר בשילוב מסורות קלאסיות של פרוזה המורשת הרוסית של אוסטרובסקי ז"ל. הגיבורים שלו, צנוע ומקסים ורחבי-לב, ולפעמים חוסר אונים, דואגת החיפוש אחר משמעות החיים תנאים היסטוריים משתנים במהירות.

"כישרון הוא אומץ לב, נפש חופשית ורעיונות גדולים."

ריקי שחם

בסיפוריו הבשלים של צ'כוב מתרחשים אירועים טרגיים בטון מינורי, כחלק מחיי היום-יום. אי-הבנות ולא-אירועים שולטים בעלילות סיפוריו – ולאו דווקא התרחשויות מוגדרות, וכך משתנה מושג ה"עלילה" אף הוא. לא פעם מסוננים אירועי הסיפור דרך מודעותה של דמות יחידה, זרה לחיי משפחה "רגילים".

במיוחד נודע צ'כוב בזכות תיאור החיים בערים קטנות ברוסיה או בחשיבתם הפרובינציאלית של עירונים וולגריים. כל פרט בסיפוריו חשוב: גדר אפורה וגבוהה או תיקן במרק, יש להם ערך שאינו סימבולי בלבד, אלא ריאליסטי. שני האופנים הללו מתמזגים אצל צ'כוב, שחי בתקופה של אסכולות סגנוניות קוטביות: הנטורליזם והסימבוליזם. בסיפורים מאוחרים, ארוכים יותר, הוא מדגיש את השיבוש שהכניס התיעוש לחיי הכפר. במונח זה מצביעות כמה מיצירותיו לכיוון המהפכה; אך צ'כוב מתנגד תמיד לעמדות פוליטיות קלות. כשדמויותיו מדברות על עתיד ורוד, מלאים דבריהן (בהקשר שבו הם נאמרים) אשליה עצמית, ומרמזים על מלכודת מסוג חדש. לאחר מכן החל הקשר שבין צ'כוב לתיאטרון לשלוט בחייו ובעבודתו. בעקבות מחזותיו הקצרים הראשונים נכתבו ארבע הדרמות החשובות, המהוות עדיין חלק מהרפרטואר הבינלאומי: בת-שחף (1896), הדוד וניה (1897), שלוש אחיות (1901) וגן הדובדבנים (1904). בימויו של סטניסלבסקי ופרשנות תיאטרון האמנות המוסקוואי תרמו ליצירת הרושם העז של ההופעות הראשונות. אלה הצטיינו בנטורליזם חדש: תפאורות ואפקטים קוליים ריאליסטיים, ומה שנודע לאחר מכן כ"שיטה" במשחק; אך תוקף המחזות אינו נגרע כשמודגשים ההיבטים הלא-ריאליסטיים, הסובייקטיוויים – למשל, התפיסה, הזיכרון והמודעות העצמאית. יחסי-הגומלין בין הדמויות מהפכניים מבחינה תיאטרלית. חשיבות מכרעת יש לאורך ההפוגות, שבהן מתקשרים השחקנים ללא דיבור. אף אחת מן הדמויות אינה משמשת פה לצ'כוב עצמו.

"אנו סובלים פחות כשאין אנו רואים את מי שאנו אוהבים."

ריקי שחם

רשימה הפתוחה המוקלד ראשון, "מה היא נפוץ ביותר רומני, סיפורים וכו '. ד" וגם "מכתב אל שכן המדען." זאת בעקבות סיפורים קצרי קלעים רבים, לובש אופי הומוריסטי או סאטירי ושם ללעג את המציאות של חיים, את המידות הרעות של אנשים, כולל אטימות, התרפסות, התרפסות, וכן הלאה. נ זה מוכר לקורא המודרני "Prishibeyev אונטר" ו "זיקית", "עבה ורזה "ו-" מש' סוסים "" ג'וי 'ו' מוגזם "" Burbot 'ו-' ניתוח "" תוקף 'ו' אבא "" טשטוש 'ו' טוסקה "" מות הקצין, "ועוד רבים אחרים. בסך הכל יותר מ 400. הקוצר, אקספרסיביות, התפקיד המיוחד של פרטים אמנותיים, אמירת השמות – זה התכונות העיקריות שלהם. סיפורים של שנות ה -80 פורסמו בעיקר במגזינים קומיקס תחת שמות בדויים.לעגל את התקופה המוקדמת של יצירות משופעות יותר של צ'כוב. רשימה זו כוללת את הסיפור "פרחים מאוחרים", "סיפור משעמם," "דרמה על הציד", "ערבה". זה האחרון סמן נקודת מפנה התחזית של הסופר ואת המעבר לשלב חדש.

"חיינו עוד לא תמו. נחיה נא!"

ריקי שחם

תיאטרון תמיד שיחק תפקיד משמעותי בחייו של הסופר. ראיתי את זה באיזה גיל שלוש עשרה הפך לתשוקה של צ'כוב. דרמה ראשונה נכתבה במהלך לימודיו בגימנסיה. כמובן, המחזה "מאב" לא כדי לזכות בתהילה, אבל במידה מסוימת לקבוע את העתיד של צ'כוב כמחזאי.

"המאושר מרגיש טוב רק בגלל שהאומללים נושאים את משאם בשתיקה, ובלעדי השקט הזה, האושר יהיה בלתי אפשרי…"

ריקי שחם

גורלם העצוב מיוחל ועבודה "בדרכים" ב 1885 – הצנזורה לא אפשרה לו ללחוץ. לכן, אם ניקח בחשבון את היצירות הדרמטיות של צ'כוב, הרשימה צריכה להתחיל עם ההצגה "איבנוב". הבא יהיה-מעשה אחד "הדוב", "חתונה", אשר עלה לכותרות בשנת הקמתה של שליטה של הכותב של קטעים קומיים. יצירת המופת הבלתי מעורערת של כישרון דרמטי פבלוב אנטון נחשב "השחף" (1996), "הדוד וניה" (1896, גרסה מתוקנת של המוצר "Goblin" – 1889, מתח ביקורת על ידי חברים), "שלוש אחיות" (1900), "גן הדובדבנים" (1903). יש מחזות אלה מקום חשוב בספרות הרוסית. AP צ'כוב היה אחד המייסדים של הדרמה החדשה, אשר בשילוב מסורות קלאסיות של פרוזה המורשת הרוסית של אוסטרובסקי ז"ל. הגיבורים שלו, צנוע ומקסים ורחבי-לב, ולפעמים חוסר אונים, דואגת החיפוש אחר משמעות החיים תנאים היסטוריים משתנים במהירות.

"אלמלא השנאה והטינה, היו האנשים זוכים לתועלת עצומה."

חברות וחברים צ'כוב אומן הסיפורת הקצרה הביא לעולם אין ספור ספרים ומחזות שממשיכים להדהד במרחבי הזמן .

כמובן, במאמר אחד לא ניתן להביא את כל הרשימה של אנטון צ'כוב. וזה לא חשוב. הרבה יותר חשוב לקורא המודרני לקח את הנפח עם השם של הסופר ואת הסיפור המלא מאחורי הסיפור, וכדי להעריך את היופי של השפה של צ'כוב, והומור של צ'כוב, צ'כוב ואת האירוניה … ממליצה לכולם לעשות עצירה מכל המסכים ולגלוש לאוצרות הסיפרותיים שהשאיר לנו אומן הסיפורת צ'כוב. זה הזמן לעשות את הסוויש הזה ולהתחבר לעולמות המופלאים והלא פשוטים של צ'כוב, דרכם יפתחו לנו עולמות של אושר יצירתי בלתי נדלה .

שלכם באהבה ריקי שחם

ריקי שחם

לואיס קרול

"אם אינכם יודעים לאן אתם הולכים, כל דרך תוביל אתכם לשם"

ריקי שחם

מעטים הספרים שאפשר להתאהב בהם מקריאה ראשונה, ובמהלך השנים להתאהב בהם מחדש בכל קריאה חוזרת ובכל פעם לגלות סיפור שונה לחלוטין. לי זה קרה עם 'אליס בארץ הפלאות'. קראתי את הספר עשרות פעמים בגירסאותיו השונות, באנגלית ובעברית. למדתי רבות עליו ועל כותבו. אבל תמיד כשאנו שבים ונפגשים, אוחזות בי אותן התרגשות והיקסמות של פגישה ראשונה. תמיד נרקם בין השורות עולם חדש, שונה מזה שחשבתי שהכרתי. וכראוי לאהבת אמת, מקריאה לקריאה הולכת היצירה ומשתבחת, ממש כמו יין טוב.

ריקי שחם

"אם אין בזה משמעות, מה טוב: זה חוסך המון טרחה, את מבינה, כי לא נצטרך לגלות אותה."

אין בעולם מראה שלֵו מזה שאנו פוגשים בשורות הראשונות של 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות'. עִצמוּ את העיניים ודמיינו את התמונה: ילדה יושבת על שפת הנחל (מי מנוחות? חוף מבטחים?) לצד אחותה הגדולה; האחות קוראת ספר שבעיני הילדה נראה משעמם, שכן אינו מכיל "לא תמונות ולא שיחות"; היא מתלבטת אם כדאי לה לקום, לקטוף מרגניות ולקלוע מהן זר; הו, ריח הפריחה, פכפוך מי הנחל הזכים, השקט המתוק, הנוף הצבוע בצבעי פסטל רכים… אבל אל תטעו במראה הזה. עוד רגע קט עתידה הילדה למצוא את עצמה מושלכת (תרתי משמע) לעולם פּסיכָדֶלי, מופרע מאין כמותו. זהו עולם של יצורים מוזרים, צבעים עזים, קצב מטורף, ערב-רב של קולות ומראות ודמויות והתרחשויות שכל אחת מדהימה מקודמתה. ברוכים הבאים, קוראים יקרים, לארץ הפלאות.

"דאגי למשמעות, המילים כבר ידאגו לעצמן" 

ריקי שחם

כילדה לימדה אותי אליס את השיעור החשוב ביותר על החיים. היא לימדה אותי שהלא-נודע תמיד רב על הנודע והלא-מובן גובר על המובן. היא לימדה אותי שכמו במשחק הילדים המוכר, אנו מקלפים את העטיפה מן החבילה רק כדי למצוא בתוכה עטיפה נוספת, ועוד אחת, ועוד אחת. אבל לא פחות חשוב מכך, היא לימדה אותי להתענג על עצם החיפוש, להתמקד בדרך ולא בתוצאה וליהנות מן הרבגוניות והעושר שמספק עולמנו רב-הניגודים. העולם הזה הרי מזכיר לעיתים קרובות כל-כך את ארץ הפלאות, על יתרונותיה וחסרונותיה.


הרבגוניות והניגודיות מתגלמות היטב בדמותה של אליס. אליס? יש קוראי עברית שפגשו אותה לראשונה בתור עליסה. לאחרים היא זכורה עדיין כעליזה, הניצבת בגאווה טהרנית בפנתיאון הספרות המתורגמת לצד רם ויעל, הלא הם רומיאו ויוליה. ואיזו אליס זו? אליס בעלת השיער הארוך המשוך לאחור מאיוריו הנודעים של ג'ון טניאל, או אולי בתספורת קארֶה עם פּוֹני, כמו אֶליס לידֶל שעליה מבוססת דמותה? אליס כהת השיער, ואולי הבלונדינית, כמו בסרט המצויר של אולפני וולט דיסני? אליס שהיא פיסגת יצירתו של לואיס קרוֹל – או שמא צ'רלס דוֹדְגְ'סוֹן? סופר גאון, מרצה למתמטיקה וצלם מחונן, או טיפוס מוזר ומסוגר, עד כדי הפרעה חברתית, בעל נטיות פדופיליות? עוד שכבה ועוד שכבה, עוד מחקר ועוד מחקר, עוד חומרים שנחשפים לראשונה, שני מיליון ושבע-מאות ועשרים אלף איזכורים במנוע החיפוש גוּגל, ועדיין – רב הנסתר על הנגלה

ריקי שחם
  • אליס: "אין טעם לנסות, אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים."

המלכה הלבנה: "פשוט אין לך הרבה ניסיון. כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי אפשריים עד ארוחת הבוקר."

  • "אם תאמיני בי, אני אאמין בך."

איך נולדת יצירת מופת
אבל כדי לא להקדים את המאוחר (אף כי ב"ארץ המראה", שבה הזמן הולך לאחור, דבר כזה הוא עניין שבשיגרה), הבה נשוב לנקודת ההתחלה. לואיס קרול כתב את ספרו המפורסם 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' בשנת 1865, בעיצומה של התקופה הוויקטוריאנית. הוא היה מבוסס על סיפורים בעל-פה שסיפר לילדה ששבתה את ליבו. היתה זו אֶליס לידֶל, בתו האמצעית של דֶקאן הקולג' באוֹקספוֹרד שבו לימד קרול מתמטיקה. במהלך טיולי שיט על התֵמזה סיפר קרול לידידתו הצעירה ולשתי אחיותיה על הרפתקאותיה המשונות של ילדה ששמה גם הוא אליס. לבקשתה של אליס לידל, העלה את הסיפור על הכתב. הוא העניק לה את הטקסט כמתנת חג המולד. יותר מאוחר החליט להוציאו לאור.

ריקי שחם

"השאלה היא", "אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים"."השאלה היא", "מי יהיה האדון – זה הכול"

'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' נחשב לאחד מנכסי צאן הברזל של ספרות הילדים העולמית. זהו הספר המוכּר ביותר והמצוטט ביותר אחרי התנ"ך ושקספיר. מאז הופעתו, מבקרים שבו והגדירו אותו כציון דרך בספרות הילדים האנגלית. כבר כשיצא הספר לאור הוא זכה כמעט רק לביקורות משבחות, שהגדירו אותו כ"חגיגה לילדים וניצחון לאיגיון" וכ"אוצר אמנותי מרהיב". אבל לא רק הביקורת היללה, גם הקהל ביטא את התלהבותו. עוד בימי חייו של קרול נמכרו בבריטניה לבדה 180,000 עותקים של הספר במהדורות שונות. מאז ועד היום מעולם לא אזל הספר מן השוק.

"תתחיל בהתחלה, ותמשיך עד שתגיע לסוף: אז תעצור." 

'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' וספר ההמשך 'מבעד למראה' תורגמו כמעט לכל שפה עלי אדמות, מיידיש ועד סווהילית. במקרים רבים זכתה 'אליס' לכמה תרגומים באותה שפה. בצרפתית, למשל, קיימים כשלושים תרגומים שונים. בנוסף עובדו הספרים לבמה, לקולנוע ולטלוויזיה ושימשו השראה למיגוון יצירות, החל באמנות הפלסטית וכלה במוזיקה.

חברות וחברים. טוב הפעם באמת לספר על אליס וקארל זה כמו קצת לדבר על התנך. אני לא חושבת שיש מישהו שלא קרא את אחת הגירסאות המופלאות של אליס או ראה את הסרט הצגה או כל צורה בה הסיפור האייקוני הזה הופיע. אז אני ממליצה למי שעוד לא קרא או ראה את הסרט לפחות 20 פעם לחוות שוב את החוויה. בכל פעם שאני קוראת שוב את הספר אני מגלב עוד ועוד מחילות שלא ראיתי או הבנתי בפעם הקודמת.

ריקי שחם

שלכם באהבה ריקי שחם