ריקי שחם מביאה את סיפורו של פנחס שמואלי

יום אחד השמש הקיצה משנתה העמוקה. לפני שפקחה את עיניה, כפי שעשתה בכל בוקר, היא התחילה להרהר בנושא שהציק לה כבר זמן מה. ככל שהמשיכה בהרהוריה, החלטה מוצקה התגבשה במוחה: היום, לא תזרח במזרח ותשקע במערב. לא עוד הרים וים. מאות מיליוני שנים היא עושה את אותו המסלול, כפופה לחוקי הפיזיקה הנוקשים, וביום זה החליטה, שדי לה.

"היום אזרח ואשקע במקום מעניין, נחמד, אוורירי, בייתי, חמים, מחבק, אוהב, תומך ומשכיל. אזרח מישבנו של אוגוסטינוס," אמרה השמש בסיפוק.

לכן, הלכה במהרה והתחבאה בין סדיניו הסרוחים של א', ובקריאת התרנגול יצאה בבת אחת מבין פלחיו השעירים והתחילה לזרוח בחביבות, תחילה רק בחדרו ולאחר יצאה אל השמיים הפתוחים והבטיחה לא' שתשוב לשקיעה באחוריו. 

א' התעורר ישר לנוכח הדגדוג שחש בישבנו, ולנוכח האור האלוהי שהפציע בדירתו הקטנה. אם לומר את האמת, א' לא הופתע ולו במעט מכך שהשמש החליטה היום לצאת מאחוריו. א' היה אומן גדול וחשוב. בכל בוקר ישב מול המראה הגדולה והיה מצייר את פניו מזוויות שונות. למען האמת, א' היה שרוי בפליאה, כי לא הבין למה (בשם האל) לקח לה כל כך הרבה זמן (לשמש) להגיע אל אחוריו. והאמת שההמתנה בשבילה כמעט עלתה על עצביו, אך הוא משל בהם ביד רמה, כי א' גם היה פסיכולוג וידע תרגילים פסיכולוגיים בטיפול עצמי. 

בכל מקרה, בבוקר מיוחד זה יצא א' לעבודה ולקח את מקלט הרדיו הנייד למכוניתו המחרחרת, והפעיל אותו על תדר "אפ אמ" על תכנית הבוקר האהובה עליו – "בין חוק למציאות". הוא הקשיב לסיפורו של אדם אחד, שתבע את מעסיקו על התעללות פיזית ונפשית במשך שנים רבות. הסיפור כלל לא נגע לליבו, כי א' האמין תמיד שהנתבע הוא הקורבן בסיפורים. וא' (עם כל הכבוד) הבין בדברים האלו. למעשה, משרתו השנייה של א' הייתה עריכת דין. הוא התמחה בעיקר בתביעות משפטיות חמורות בנושא פלילים, עבירות מין, גוזמאות, זכויות יוצרים, סכסוכים פרטיים וסכסוכים מדיניים.והוא לא היה רק עורך דין, אלא היה גם שופט. ובעיקר במשפטים שלו. לדוגמא, במשפטים רבים הוא היה גם עורך הדין של הנטבע (כי הנתבע תמיד הקורבן) וגם השופט. ככה, יכול להבטיח שהשופט לא מושחת או משוחד, כפי שקורה עם רוב השופטים בימינו. בכל מקרה, א' המשיך בנסיעתו במדי עורך הדין שלו אל בית המשפט. בדרך עבר ליד מעון ראש הממשלה וראה את מסיבת העיתונאים השבועית ואת ראש הממשלה לבוש במיטב מחלצותיו – לקראת האירוע. היה לו פרצוף של בבון (לראש הממשלה), והשיער שלו היה צעיר כהה ומבריק, וצמח בכל מקום שלא היה על פדחתו. ולפתע עלה בראשו של א' רעיון מבריק, שגרם לו להתפעל מעצמו כל כך עד שהסמיק עד לשד עצמותיו מרוב המחמאות שהרעיף על נפשו הצנועה. להחליף את הראש הממשלה בתפקיד. איך לא חשב על כך מקודם, זו הייתה תעלומה. ואיך הממשלה לא פנתה אליו אישית במכתבי תחנונים, במתנות סמליות ואולי באיזו מקדמה עד עכשיו – הייתה תעלומה גדולה עוד יותר. אין שום ספק, שאף אזרח, כלב משוטט או אפילו עץ אלון מהשדרה הראשית לא יפרוץ בהצלות שמחה אם א' ימונה לתפקיד ראש הממשלה. ועל הדרך ייפטר מהקוף השעיר הזה, לעזאזל. ובזמן שמחשבות אלו מתרוצצות בראשו, עצר בחריקת בלמים את מכוניתו, קיפץ ממנה ורץ כחץ מקשת אל בימת הנואמים, עלה עליה ולחש לראש הממשלה:

"אתה מכוער, שעיר ומסריח. תן לי להחליף אותך בתפקיד ראש הממשלה וכל העם יאהב ויברך אותך על השינוי המבורך." ראש הממשלה לא האמין למשמע אוזניו, וחשב: "האם זהו א' בעצמו? באמת ובתמים מציע להחליף אותי ולקחת את משא המדינה על כתפיו החסונות? ואני, אני באמת מכוער, שעיר ומסריח. מוטב שאתן לו בהקדם את ניהול המדינה." בחיוך של הקלה, הודה ראש הממשלה לא' וירד מהבימה בדילוגים קלילים. א' הניח את תיק המסמכים שבידו, כעכע בגרונו ואמר למיקרופוניםבחיוך שובב:

"היום השמש זרחה מאחוריי – וגם שם היא תשקע".

Join the Conversation

11 Comments

  1. היי,
    זה אחד הסיפורים הקצרים הכי מדהימים שקראתי השנה! ריקי שחם, תמשיכי, מצ]ים לעוד הרפתקאות כאלה

  2. זה סיפור שלך או שאת מפרסמת סיפור של פנחס שמואלי?
    בכל מקרה, סיפור קצר מרתק!

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *