ויליאם ג'יימס סידיס.

קרוב לוודאי שרובנו לא מכירים את השם הזה של האיש שנחשב לאיש בעל מנת המשכל הגבוהה ביותר בקרב בני האדם.

עם מנת משכל של 260 אי-קיו …(בהשוואה לאיינשטיין לו הייתה  מנת משכל של 160 ולניוטון מנת משכל של 190)-  ויליאם, שנולד בשנת 1898, זכה לפרסום רב בתחילת המאה העשרים.

בשל היכולות השכליות יוצאות הדופן שהפגין, נחשב לעילוי כבר בגיל צעיר ביותר .

בטרם מלאו לו שנתיים- למד לקרוא. בגיל שמונה לימד את עצמו שמונה שפות (לטינית, יוונית, צרפתית, רוסית, גרמנית, עברית, טורקית וארמנית) ואף המציא שפה משלו שנקראת שפת הוונגרגוד. בעודו בן שמונה ניסה להתקבל לאוניברסיטת הרווארד ונדחה בשל גילו הצעיר.

בגיל 11 התקבל לאוניברסיטה וסיים תוך זמן קצר את התואר הראשון.

כל זאת היה תחת ההשגחה הקפדנית של אביו שלמעשה הפך אותו לשפן הניסיונות שלו. התאוריה של אביו הייתה כזאת שסברה כי את המוח, כמו כל שריר אחר בגוף, ניתן להגדיל ללא הפסק על ידי אימון בלתי פוסק.

הלחץ האין סופי הזה של אביו החל לתת אותותיו בוויליאם, וכבר בגיל שמונה חלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני. העקרות הרגשית שלו הפכה ביטויים של שמחה, עצב, תסכול וכל סוג אחר של רגש לצחוק היסטרי חסר שליטה.

כשקיבל את תעודת ההצטיינות מהרווארד החל המרד שלו באביו והוא האשים אותו לראשונה בהרס חייו, ומאותו רגע החליט לקיים חיים של אדם פשוט. מכאן ואילך החלה התדרדרות ממשית בחייו כאשר הוא בוחר לעבוד בעבודות פשוטות ביותר לקיומו ונכנס לאשפוזים באופן תדיר וכמעט לכלא.

בצל האנונימית וההתבודדות בה חי, פרסם וויליאם ספרים רבים בשם אנונימי והיה לסופר מצליח.

את חייו סיים בגיל 46 מדימום תוך גולגלתי.

https://www.quickim.co.il/199140/

נשאלת השאלה הגדולה מה היה משקלו של אביו בהצלחה המטאורית בתחום האקדמי שהפכה את חייו של וויליאם אומללים, וללא יכולת ליצור קשר אישי עם בני אדם?

אביו הקפדן שאהב ניסויים גזל ממנו, למעשה, את ילדותו ואת כל היכולות הרגשיות החשובות ביותר להתפתחות הנכונה שלו כילד וכאדם. האב סרס את כל הכישורים החברתיים הבסיסים והרגשיים, והמחיר של יצירת מפלצת אינטלקטואלית היה ניתוק וחוסר יכולת להבין בני אדם, ולמעשה גזר עליו חיים של בדידות וחוסר תקשורת חברתית. האם לכך התכוון האב הגאון בהפכו את בנו לאסיר ניסיוני בתפיסה הפסיכולוגית שהוא פיתח? הניתוח הצליח והחולה מת….מת בבדידות חסרת כבוד.

הנה לכם חומר למחשבה,
שלכם,
ריקי שחם.

Join the Conversation

20 Comments

  1. כמובן שמעולם לא שמעתי את שמו, סיפור מאד עצוב וכמובן בהחלט מבליט את הבעייתיות בקשר הורה-ילד. כולנו (ובפרט ההורים) צריכים לחשוב על זה, על כוח ההשפעה הנתון בידינו.

  2. למה הורים לעצב את דמותם של ילדיהם בדמותם הם?
    תנו לגדול בשקטְְְְ….

  3. לא יודעת מה לומר, עצוב, טרגי אפילו. מי יודע איך היה זוכה אדם זה ליצור ולהשפיע על העולם לו רק היה נולד למשפחה אחרת.

  4. למה להרוס תפרח עם הצפה של מים… כל דבר שלא בכמות שלו גורם לנזק בלתי הפיך

  5. הטקסטים הנהדרים מכניסים מחשבה רבה לחיי, תודה רבה ריקי שחם.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *