את אפי, שומר הסף של מתחם האמנים ברמת השרון אי אפשר לפספס. לבוש במחלצות ההארליסט הכוללות מגפי עור קרוקודיל, ג׳ינס משופשף, ולפרקים מכנסי עור מעוטרים, חולצות משובצות, ז’קטים מעור מתחלפים עם סימלי הגולגלות האופייניים, משקפי השמש העגולים, טבעות כסף עם אבני חן המעטרות את כל אצבעותיו, זקן בן מספר ימים תמידי עם שניץ משולש מתחת לשפה תחתונה, עגילי ירח באוזניו, ותיק גב עם סימלי הארלי האופייניים. את ההופעה הזאת אי אפשר להפסיק אומר בחיוך שרמנטי האיש שמאחורי ההארלי.
זה זמן רב שהדמות הציבעונית הזאת של אפי מסקרנת אותי במיוחד, משום שאת בואו המתוזמר עם ההארלי כל בוקר אי אפשר להחמיץ.

מי אתה אפי נוי? אם נוריד ממך את כל התפאורה מה נגלה שם? איזה משמעות יש לחיבור הכל כך טוטאלי הזה שלך לזהות ההארליסטית שאתה מטפח באדיקות דתית כמעט יש לומר?

"אז קודם היותי הארליסט מוצהר", מספר אפי, "הייתי צלם שליווה את כל האירועים החשובים של שנות השמונים תשעים בארץ ובעולם. בהיותי צלם של רשת החדשות האמריקאית רוייטרס ליוויתי את כל אירועי האינתיפדה במהלכן נפצעתי פעמיים במהלך האירועים הקשים שצלמתי. לא פעם הצילומים והתיעוד מהשטח העמידו אותי ואת הצוות בסכנת חיים אמיתית".

"ליוויתי את רבין בהסכמי השלום עם ירדן, צילמתי את נפילת חומות ברלין, את רעידת האדמה הגדולה בטורקיה, ועוד אין סוף אירועים היסטוריים שהיוו את סיפור חייה המתהווים של המציאות בארצנו המתפתחת ובעולם".

את התמונות ההיסטוריות שאפי שולף לי מארכיון חייו הפרטי אני מנסה לחבר להוויה הקיומית העכשווית שלו כהארליסט מושבע, שזאת הזהות המתפרצת אותה אתה פוגש במפגש שלך עם אפי.

"אז המפגש הראשון שלי עם ההארלי היה כמו אהבה ראשונה. אחי שגר באנגליה הפגיש בינינו לראשונה. המפגש הזה שינה את חיי. לא היה לי רישיון לאופנוע בכלל, ומעולם לא חשבתי על רכיבה באופנוע. אבל הסיבוב הזה על ההארלי עם אחי, כשאני יושב מאחוריו עם הרעש מחסיר הפעימה הזה הייחודי שלו כבש אותי מיד. כשחזרתי לארץ עשיתי רשיון נהיגה מיד, התגרשתי מאישתי, ״והתחתנתי״ עם האהבה החדשה שמצאתי ושכבשה אותי באופן מיידי".

ומאז הכל היסטוריה כמו שאומרים. את ההארלי הנוכחי שלו ״ברייקהאוט״ הוא מחנה ברוב כבוד בכל בוקר בכניסה לסטודיו שלו. את ״הברייקהאוט״ הוא קעקע ברוב הדר על כל הכתף והזרוע השמאלית שלו, אות לחיבור הנצחי שלו עם הארלי הנוכחי.

״הגברת הראשונה שלי״ היתה הארלי ספורסטר ספורט 1200.

״הגברת השניה שלי״ היתה סופטייל סטנטרד.

ולכל אחד מהם יש את הסיפור המיוחד שלו.

בניסיון להבין את אורח החיים הזה, בו הארלי הוא בחזקת חפץ קדושה ממש, חייבים להכיר את מועדון הקשוחים מכורי ההארלי בארץ. זאת חבורה של ממרקי ניקלים המוציאים כל סכום על אותם אביזרים המגדירים את זהותם ההארליסטית. אופנועי ההארלי שנוסדו בארה״ב ב 1903 הפכו מזמן לסמל של חופש וגמיאת מרחקים אל השקיעה. זהו אייקון מוטורי הכי יודע בעולם. נהמת מנוע ה״ווי״ שלהם מוכרת לנו גם בלי שנדע מהרבה סצנות קולנועיות.

בישראל אלפי בעלי הארלי. אולם למועדון היוקרתי משתייכים מספר של מאות מכורים לדבר. בכדי להשתייך למועדון הזה אתה חייב הארלי ולא משנה עם הוא חדש או ישן וכמובן את כל הקומפלט התלבושתי והאביזרי המתלווים לחגיגה. רוב הרוכבים הם גברים בני חמישים פלוס ומנסים לתפוס את שעון הזמן ולעוצרו בין גלגלי ההארלי המסתובבים בגאון במרחבים. לחבורה הזאת משתייכים אנשים מכל גווני הקשת שאת כולם מאחדת אהבה לרכב הדו גלגלי המפורסם בעולם. בכדי להשתייך לחבורה המיוחדת הזאת תצטרך להפרד בשמחה מעשרות אלפי שקלים על כלי ישן, ועד מאות אלפים לכלים החדשים. כאשר אין היררכיה במחיר, הכל הולך, ובלבד ששאון המנוע יחסיר פעימה בלב הרוכב והשומע את הרכב המתקרב.

אולם זאת רק ההתחלה. המירוץ אחרי התוספות הוא שם המשחק. כל רוכב מנסה לייחד את הכלי שלו באביזרים שיתנו את הציביון הייחודי שלו. זה אומר אגזוזים ייחודיים, מתלים, כידונים, ידיות, רגליות, מראות, ריפודים, וכולי. וככל שהסיפור מאחורי המציאה של החלק הייחודי היה קשה יותר הרי זה משובח. וכמובן התלבושות ואביזרי האופנה איתם ההארליסטים מסתובבים בהדרת חשיבות תהומית.

ריקי שחם - אפי נוי

לכל זה מתווסף הטיפול האישי שכל סנטימטר בהארלי מקבל פעם בשבוע בטקס התחזוקה הדתי כמעט בו בודקים משמנים מבריקים כל חלק וחלק.

״הרעש״ של הארלי זאת מנגינה, זאת שירה. הארלי מקים את הרחוב לתחיה. לא יכול להיות מצב בו אתה תעבור ברחוב עם הארלי וכל המבטים לא יופנו אליך. זאת התעסקות טוטאלית של דרך חיים.

"תיקח ממני את ההארלי אני הופך לחסר זהות. זאת התחברות בלתי ניתנת להסבר".

ריקי שחם - הארלי דיווידסון

להארלי, להבדיל מכל האופנועים הגרמניים והיפנים, יש נשמה. אי אפשר לצאת מהעסק הזה מהרגע שנכנסת אליו. זאת זהות וחיבור שבלתי ניתנים להפרדה מהרגע שנכנסת לשם.

שאלתי את אפי: אם נוריד ממך את כל האביזרים וההארלי, מה נגלה? מי זה האפי בלי כל החגיגה הזאת? לשאלה הזאת לא היתה תשובה או ניסיון למצוא אחת כזאת. הקעקוע של ההארלי על הזרוע הוא סימן לקשר הנצחי בין אפי להארלי. יאללה תן גז.

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - הארלי דיוידסון

Join the Conversation

53 Comments

  1. את כותבת באופן משעשע מאד, יפה התמונה של האיש הכורע ליד חומת ברלין.

  2. מכיר את האיש כל כך צבעוני בהיות שלו שלדעתי תקלף ממנו את התחפושת יתגלה יום טוב ירושלים….

  3. כיף להתקל באמצע היום בסיפור כה נחמד, מישו שממש דלוק על משהו.

  4. כמה צבעוניות באיש אחד. הקטע של החיבור לאופנוע ממש מעניין

  5. איזה אופנוע מדהים. אני מבין אנשים שמתמכרים לזה, מרגישים שזה איבר בגוף שלהם.

  6. נחמד הסיפור, אוהב איך שאת כותבת ככה משעשע ובלי מנייארות.

  7. זה ממש דרך חיים
    מרתק החיבור הזה
    ריקי שחם אני אוהב את הסיפורים שאת מביאה לפנ

  8. יש לי הארלי דיווידסון כבר 26 שנים, זה תחושת חופש ממכרת, הדרך היחידה שאדם יכול לעוף.

  9. איזה מפגש מעניין בינך לבין אפי.
    מעניינת גם שאלת הזהות…
    נראה שאת אפי קצת פחות (: ……..

  10. ממה זה הקעקוע שלו? מעניין איזה קעקועים יש להם, לכל חובבי ההארלי, האם זה קעקועים בעלי נושא משותף.

  11. עכשיו שחברת האופנועים הארלי מוציע אופנוע חשמלי מעניין מה יקרה לכל אותם מכורים לרעש….

  12. אז זה מגיע הסיפור המופלא על עליתה המטאורית של מיכל נגרין התרסקות וחזרתה למקורות

  13. או-אה! איזה טיפוס… זו זהות – לחיות עם ההארלי כמו אישה…
    תמיד קינאתי באלה עם האופנועים הגדולים המרעישים…
    נראה דמות מדליקה

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *