טוני מוריסון

"הפונקציה של חופש היא לתת חופש למישהו אחר"

ספריה של טוני מוריסון עוסקים רבות בחברה האפרו-אמריקאית בארצות הברית, באנשים ובמיוחד בנשים, האפרו-אמריקאיות שחוו השפלה ודיכוי ע"י החברה הגזענית  ובתוך המשפחה.

העין הכי כחולה ספרה הראשון של מוריסון יצא כאשר היא הייתה בת 39. זה ספר על חוויה של אישה שחורה עליה היא הייתה רוצה לקרוא. איך הנפש מתעצבת אל מול אלימות כל כך בוטה מוצהרת כמו הגזענות בארצות הברית? מה קורה לאדם שכל נתוניו הטבעיים נדחים עי החברה, והמסר שהיא שולחת אליו הוא שהוא חסר משמעות. איך יכולים לצמוח כל כך הרבה חסד והומור בתוך האקלים הזה?

כל יצירה של מוריסון היא חוויה שונה . אין הרבה ספרים שמשתלטים באופן כזה על התודעה ומשנים את הנשימה עצמה. זאת קודם כל שפה. שפה שהיא החירות  האנושית האמיתית. הלשון שלה פואטית , עם עוצמה נדירה שכל מילה מובילה לשינויים זעירים במצב הרוח. השפה גם יוצרת סטייל וגוון אחר למציאות, ויחד עם זאת , נוצרת תחושה עיקשת שהסטייל הזה היה קיים תמיד איכשהוא, גם בחיינו הנטולים פואטיות-הדבר שגורם לנו להגיב למוסיקה או לריח, משהו שהיא אפשר לשלוט עליו, שמתבקש להשתחרר כל הזמן.

מוריסון התעקשה לתאר את המציאות דרך העיניים שלה, ללא הניסיונות המקובלים לקרוץ לקהל הלבן, לתווך לו עולם אקזוטי ולהסביר לו דברים שהוא לא מבין. גזענות ,היא טענה, היא דבר שהלבנים צריכים ללמוד להתמודד איתו בעצמם. והניסיונות של התקשורת להפוך אותה לדוברת או יחצ"נית של הקהילה האפרו-אמריקאית תמיד חוסלו באיבם, באמירות קרות וחדות.

לעיתים קרובות היא אמרה כששאלו אותה מה אפשר לעשות בקשר לגזענות:

"אני לא יכולה להיות גם החולה וגם הרופאה"

חברות וחברים יקרים. לטוני מוריסון הייתה היכולת להפוך מילים לבשר וגידים, ולהכניס את הקורא שלה לתוך התנאים הקשים ביותר , כדי למצוא בכל זאת בהם מים מתוקים. תקווה תמיד הייתה שם, אמונה גם כן. במה בדיוק – קשה להסביר צריך לקרוא בכדי להבין.

ולסיכום ממליצה בכל ליבי לקרוא את העין הכי כחולה שלה.

שלכם באהבה ריקי שחם

Join the Conversation

2 Comments

  1. עבורי טוני מוריסון היא הנביאה של הספרות והפמיניזם.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *