גוטפריד לייבניץ

"מה זה לאהוב? זה לשמוח בשמחתו של האחר"

לייבניץ היה מתמטיקאיפילוסוףפיזיקאי ואיש אשכולות גרמני שהשפעתו בולטת הן בהיסטוריה של המתמטיקה והן בהיסטוריה של הפילוסופיה.

במתמטיקה, הוא פיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי באופן בלתי תלוי בניוטון, והסימון העדיף שלו הוא זה שנמצא בשימוש רווח כיום. כמה מהעקרונות הפילוסופיים שלו מצאו ביסוס מתמטי רק במאה ה-20. היה מהפוריים שבממציאי ומפתחי המחשבים המכניים, בעבודתו להוספת פונקציות של כפל וחילוק לפסקלין, כמו כן היה הראשון לתאר את מנגנון "מחשבון החוגה"ב-1685. המציא את "התוף המדורג".

 בו עשה שימוש כדי לבנות את מחשב הפסיעות שלו, ש-150 שנה מאוחר יותר, שימש בסיס לאריתמומטר, המחשב המכני הראשון בייצור סדרתי. בנוסף הגה ופיתח את השיטה הבינארית, בהמשך לרעיונותיהם של פילוסופים קדומים כמו רמון ליול, העומדת בבסיסה של כתיבת התוכנה במחשבים האלקטרוניים.

" הטבע איניו עושה קפיצות"

בפילוסופיה, הוא נודע במיוחד בשל קביעתו האופטימית שהיקום הוא הטוב ביותר שא-לוהים היה יכול ליצור, והפך בשל קביעה זו למושא לעג בידי מחברים מאוחרים יותר כמו וולטר.

"אלוהים הוא אוקיינוס ממנו לא קיבלנו אלא טיפות מספר"

יחד עם רנה דקארט וברוך שפינוזה, הוא היה אחד משלושת המייצגים הבולטים של זרם הרציונליזם של המאה ה-17. עבודתו של לייבניץ הקדימה את הלוגיקה והפילוסופיה האנליטית המודרנית, אך הפילוסופיה שלו גם חוזרת אחורה למסורת הסכולסטית, שבה היקשים משמעותיים מושגים באמצעות הפעלת ההגיון על עקרונות ראשוניים או הגדרות פריוריות במקום על עדות שהושגה באופן אמפירי.

לייבניץ תרם תרומות מכריעות לפיזיקה ולטכנולוגיה, וחזה רעיונות ומושגים שבוססו מאוחר יותר בביולוגיהרפואהגאולוגיהתורת ההסתברותפסיכולוגיהבלשנות ובתורת המידע. בכתביו עסק גם בפוליטיקהמשפטיםאתיקהתאולוגיה, והיסטוריה.

" המוסיקה היא תרגיל אריתמטי של הנפש

תרומותיו למגוון רחב זה של תחומים פזורות בכתבי עת מדעיים, ובעשרות אלפי תכתובות וכתבי יד שלא פורסמו במהלך חייו. כיום, אין עדיין אוסף שלם של כתבי לייבניץ, וכפועל יוצא דין וחשבון מקיף על הישגיו עדיין אינו אפשרי, אם כי ניכר רוחב ועומק היריעה בהגותו.

" מי ששולט בחינוך יכול לשנות את פני העולם"

תורת ה"מונאדות":
התרומה הפילוסופית של לייבניץ למטאפיזיקה מבוססת על מונאדולוגיה, שמנהיגה את המונאדות כ"צורות משמעותיות של קיום", הדומות לאטומים רוחניים, אלמותיים, שאינם ניתנים לפירוק, נפרדים, ושנשמעים לחוקים מיוחדים משלהם. הם אינם באים במגע זה עם זה ("חסרי חלונות"), אך הם משקפים את כל היקום בהרמוניה שנטעה בהם מראש. לייבניץ מנסה לפתור כך את בעיית גוף ונפש שעולה בשיטה שבנה רנה דקארט, וכן את בעיית הפרטנות בשיטתו של ברוך שפינוזה, שאומר כי היצורים הנפרדים הם רק תוצרים מקריים של יסוד אחד ויחיד.
תיאודיציאה ואופטימיות:
ה-"תיאודיציאה" מנסה להצדיק את חוסר השלמות-לכאורה של העולם, כשהיא טוענת כי העולם הוא האופטימלי מבין כל העולמות האפשריים. העולם חייב להיות העולם המושלם ביותר, מכיון שהוא נוצר על ידי האל המושלם.

לפי תורת המונאדות, העולם כולו בנוי מאינסוף חלקיקים קטנים לאין שיעור, לא מוחשיים, שמרכיבים את הכול. המהות האונטולוגית של המונאדה היא הפשטות הבלתי ניתנת לרדוקציה שלה. שלא כמו חומר, מונאדות אינן בעלות שום סממן חומרי או מרחבי. ההוכחה המרכזית שלו לתפיסה זו, היא ניסוי מחשבתי שבו מפרקים בכל-פעם עצם לעוד ועוד חלקים. לייבניץ טען שנהייה חייבים, בסופו של דבר, להגיע למרכיבים הבסיסיים ביותר של העצם, אחרת לא ניתן להסביר ממה הוא בנוי (אם חלקיקים מהם הוא בנוי גם הם בנויים ממשהו), שזו הרי טענה אבסורדית. החלקיקים אליהם נגיע בסוף לא יכולים להיות חומריים, ובכלל לא להימצא במרחב, שהרי המרחב תמיד ניתן לחלוקה (אם נמצא אובייקט כלשהו התופס חלק במרחב, נוכל להסתכל כעת על חצי מהאובייקט, ולאחר-מכן על חצי מהחצי של האובייקט, וכך הלאה) וכך הגיע למסקנה שהעולם מורכב מאינסוף ישויות קטנות ו"רוחניות" (לא חומריות), להן קרא "מונאדות", וכל אובייקט בנוי מאינסוף מונאדות שכאלו. הוא הבהיר שלא כל המונאדות יכולות להיות מודעות לעולם החיצוני או לעצמן.

חברות וחברים. לייבניץ היה בעל שיעור קומה במקוריותו ובמחשבתו החודרת ובעל כושר רב לפיתוח מפורט של רעיונות מקיפים וחדשים.

את המורשת שהוא השאיר לנו בכל כך הרבה תחומים תיקצר היריעה מלהכיל. לכן ממליצה לכם לעיין בספרו

"מאמרים חדשים על התבונה האנושית"

שיתן לכולנו זוית לעבודתו המופלא.

שלכם באהבה ריקי שחם.

Join the Conversation

1 Comment

  1. כמה פשוט, ככה יפה: "מה זה לאהוב? זה לשמוח בשמחתו של האחר"

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *