פרידה קאלו -הציירת המקסיקנית הראשונה שהציגה בצרפת והראשונה שמוזיאון צרפתי רכש ציור שלה.

"כאב, הנאה, ומוות הם לא יותר מתהליכים של הקיום שלנו"

פרידה קאלו – השנים הראשונות

פרידה קאלו נולדה בשנת 1907 במקסיקו, לאב מהגר ממוצא יהודי גרמני ולאם ממוצא ספרדי אינדיאני. הבית בו גדלה שילב אווירה חופשית ומשוחררת, אותו יצר אביה הצלם לצד חינוך מסורתי ושמרני של אמה הקתולית.

כשהייתה בת 6 חלתה בפוליו וכתוצאה מכך כף רגלה הימנית התעקמה ונשארה רזה מאוד ומדולדלת. בגיל 18 נפצעה קשה בתאונת דרכים: חשמלית התנגשה באוטובוס בו נסעה ומוט מתכת פילח את בטנה ואגנה. פרידה אולצה לשכב בבית החולים במשך כמה חודשים, כשהיא עטופה בגבס, מרוב שעמום החלה לצייר.

"החלק כי חשוב בגוף הוא המוח"

פרידה סבלה כל חייה מהמחלה והתאונה שגרמו לה לכאבים, לנכות, ובהמשך להתמכרות למשככי כאבים, ולניתוחים רבים בגבה וברגלה שאף נכרתה חלקית. כבר מנעוריה הייתה פרידה קאלו בעלת אופי עצמאי ומרדני.

"הציור שלי נושא עמו את מסר הכאב"

בגיל 21 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית של מקסיקו והכירה את הצייר דייגו ריברה. השניים התאהבו וכעבור שנה פרידה בת ה – 22 נהייתה אשתו השלישית של דייגו בן ה – 43. פרידה הייתה צעירה שברירית, דייגו היה איש גדול ממדים, צייר בעל שם עולמי ורודף נשים.

דייגו ריברה השפיע רבות על פרידה שהעריצה אותו כאמן, בהשפעתו החלה ללבוש בגדים מקסיקניים מסורתיים: שמלות ססגוניות ורקומות, תכשיטים אקזוטיים, וסידרה את שערה בתסרוקות מורכבות עם קישוטי פרחים. חייהם המשותפים היו סוערים מאוד והתאפיינו בלא מעט עליות ומורדות, דייגו היה מסור לאמנותו והרבה לבגוד בפרידה עם נשים אחרות, כולל עם אחותה.

"אני מציירת פרחים כדי לשלא ימותו"

פרידה בעצמה ניהלה לא מעט פרשיות אהבה הן עם גברים והן עם נשים, אך תמיד נלחמה להצלת נישואיה. בתחילה פרידה ציירה בעיקר לעצמה, היא לא חשבה על קריירה אמנותית, לא התאמצה להציג בתערוכות, להשיג פטרונים או ביקורות. היא העדיפה שייראו בה אישיות מרתקת מאשר שישפטו אותה כציירת. היא ציירה ציורים קטנים ואישיים שהביעו את מציאות חייה הכואבת בצורה ישירה ונוקבת לכן מכרה מעט ציורים ואז אמרה שהיא מרחמת על הקונה ושאולי הוא קנה את הציור משום שהוא מאוהב בה.

המסע לצרפת

בתחילת 1938 דייגו לחץ על פרידה להשתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה הקטנה של האוניברסיטה במקסיקו סיטי. פרידה שלחה ארבעה ציורים. מעט אנשים אמרו לה שהם נפלאים, השאר חשבו שהם מטורפים מדי. אחד מהמתלהבים היה ז'וליאן לוי, בעל גלריה קטנה ואלגנטית ברחוב 57 מזרח במנהטן, שהתמחה בסוריאליזם. הוא כתב לפרידה מכתב שהוא מעוניין לערוך לה תערוכה בגלריה שלו בניו יורק.

באפריל 1938 אנדרה ברטון, הסופר והמשורר שיצר את הסוריאליזם, נשלח למסע הרצאות במקסיקו מטעם משרד החוץ הצרפתי וכך ראה לראשונה את עבודותיה של פרידה. תוך כמה חודשים מהגעתו התארחו ברטון ואשתו אצל הזוג ריברה. פרידה בזה לברטון אך ברטון הוקסם מפרידה ואהב את ציוריה. הוא הציע לארגן לה תערוכה בפריז אחרי תערוכת הבכורה שלה בניו יורק, וגם כתב מאמר מחמיא לקטלוג תערוכתה אצל ז'וליין לוי שם הכריז על פרידה כסוריאליסטית.

בינואר 1939, הפליגה פרידה לצרפת. בתחילה התארחה אצל אנדרה וז'קלין ברטון בדירתם הקטנה ואחר כך עברה למלון. אבל הביקור מבחינתה לא היה מוצלח: ברטון לא שיחרר את הציורים מהמכס, טען שלא קיבל את הצילומים של הציורים, והתברר שאף גלריה לא הייתה מוכנה להציג את ציוריה.

בסוף פגשה פרידה את האמן מרסל דושאן והוא דאג לשחרר את הציורים ושכנע את גלריית "פייר קול", שבעליה היה סוחר האמנות של דאלי, להציג תערוכה במרץ עם עוד אמנים. בעל הגלריה החליט שיציג רק שני ציורים שלה כי השאר מזעזעים מדי לקהל.  התערוכה הוצגה במשך שבועיים, היו המון אנשים בפתיחה ביניהם האמנים חואן מירו, וסילי קנדינסקי, פאבלו פיקאסו, אך התערוכה לא זכתה בהצלחה כספית.

ז'קלין ברטון אמרה שהצרפתים היו לאומיים מדי, מכדי להביע התעניינות בעבודתה של זרה אלמונית וגם עדיין לא העריכו נשים די הצורך. פרידה אמרה שהגברים הם מלכים, הם מנהלים את העולם.

למרות שפרידה קאלו התאכזבה מהביקור ומהכישלון הכלכלי של התערוכה, בכל זאת יצאו כמה דברים טובים: עבודתה זכתה לסיקור חיובי בעיתון "לה פלש", מוזיאון הלובר קנה את הציור "המסגרת" דיוקן של פרידה כששערה אסוף בסרט צהוב ירוק ומעליו פרח צהוב ענקי, זהו הציור הראשון במאה העשרים של אמן מקסיקני שנקנה על ידי מוזיאון הלובר, הציור נמצא כיום באוסף מוזיאון פומפידו.

פרידה קאלו, דיוקן עצמי - המסגרת, 1938, שמן על זכוכית, 28.5X20.7 ס
פרידה קאלו, דיוקן עצמי – המסגרת, 1938, שמן על זכוכית, 28.5X20.7 ס"מ, מוזיאון ג'ורג' פומפידו, פריז

גם עולם האופנה הצרפתי התלהב מפרידה, אלזה צ'יאפרלי התלהבה מהתלבושת המקסיקנית של פרידה עד כדי כך שעיצבה "שמלת מדאם ריברה", בשביל פריזאיות אופנתיות, וידה של פרידה העדויה טבעות הופיעה על שער מגזין ווג.

פרידה קאלו על מגזין ווג
פרידה קאלו על מגזין ווג

בזמן ביקורה של פרידה קאלו בפריז היא ביקרה בשארטר בטירות עמק הלואר ובלובר. למרות הכל פרידה לא אהבה את פריז. לאחר סגירת התערוכה ב – 25.3.1939 הפליגה לניו יורק. במהלך חייה ציירה פרידה קאלו 143 ציורים, מתוכם 55 דיוקנאות עצמיים שהתייחסו לתאונה הקטלנית ולסבל הנוראי של גופה השבור ונשמתה המיוסרת. ארבעה מהם מוצגים בצרפת.

פרידה קאלו מתה בשנת 1954 כשהיא בת 47 בלבד.  היום היא נחשבת לאחת הציירות המעניינות בעולם, גם הצרפתים מכירים כמובן בחשיבותה לכן מ – 5.10.2016 ועד 23.1.2017 מוצגת בארמון הגדול, תערוכה שנקראת "מקסיקו" ובה ניתן לראות ציורים של אמנים מקסיקנים ביניהם דייגו ריברה ופרידה קאלו.

לסיום ממליצה ביותר לראות את הסרט על פרידה קאלו.

חברים וחברות. פרידה קאלו האשה הסובלת גאון תחת השפעה של גברים אפסים.שלכם באהבה ריקי שחם וכל מילה מיותרת.

Join the Conversation

1 Comment

  1. פרידה מהממת בכל קנה מידה ומשפיעה על כל כך הרבה נשים ברחבי העולם, בכל רמה שהיא. אוהבת אותה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *