"מטרת החיים אינה שתמצא את עצמך. מטרת החיים היא שתייצר את עצמך"

אין הרבה אישים איריים המחזיקים בכל כך הרבה תארים מכובדים כמו ג'ורג' ברנרד שו; מדובר באדם שהיה בעת ובעונה אחת מחזאי, סופר, מבקר מוזיקה ותיאטרון, פעיל פוליטי חברתי ופובליציסט, ובין כל אלו הוא אף הספיק להיות הראשון שקוצר זכיה גם בפרס נובל לספרות (בשנת 1925) וגם בפרס האוסקר (בשנת 1938, על תסריטו לסרט "פיגמליון"). לאור כל זאת זה ממש לא מפתיע שהוא נחשב לאחד מאנשי התרבות הבולטים והמשפיעים ביותר של המאה ה-20.

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=45747

מחזאי ומבקר אירי. למד בדבלין, עזב את הלימודים בגיל 15 והחל לעבוד כפקיד.

"בחיים צריך לדעת למות צעיר, ולמשוך את התקופה כמה שיותר."

ב-1876 עבר ללונדון, ושם החל בקריירה של עיתונאי. הוא היה מבקר אמנות, מבקר מוסיקה, ולאחר מכן מבקר תיאטרון. תוך כתיבת ביקורות נוקבות למד את איכויות הכתיבה הדרמטית הטובה, שהיה עתיד לנצלן במחזותיו.
"מעולם לא התנגדתי לפיתוי משום שנוכחתי לגלות כי הדברים שרעים עבורי, אינם מפתים אותי."

בעקבות מפגש ב-1882 עם הכלכלן הפוליטי האמריקני הנרי ג'ורג' וקריאת כתבי מרקס, הפך שו לסוציאליסט מושבע, וב-1884 הצטרף ל"אגודה הפביאנית", שדגלה בהתפתחות – ולא במהפכנות – כדרך להחלפת הקפיטליזם בסוציאליזם. המודעות הדרמטית של שו והן תפיסותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות ניכרות במחזות כמו האי האחר של ג'ון בול (לונדון 1907), רב סרן ברברה (לונדון 1905), אדם ואדם עליון (לונדון 1903), דילמת הרופא (לונדון 1906) ויוהנה הקדושה (לונדון 1924).

לא יהיה לנו עולם שקט עד שנעקור את הפטריוטיזם מהגזע האנושי.

להכרה ראשונה זכה שו כמחזאי, כאשר בין 1904 ל-1907 החליט תיאטרון החצר המלכותי בלונדון להעלות שורה של מחזות אינטלקטואליים, וביניהם 11 ממחזותיו, לרבות חידוש קנדידה (לונדון 1894). שו המשיך לכתוב בין שתי מלחמות העולם ועד מותו ב-1950, ומוקדי העניין של יצירתו נותרו בעינם למרות שינויי כמה נקודות מבט – כמו ההתפכחות החודרת של בית שבר הלב (לונדון 1919). התיאטרון שלו עוסק ברעיונות והוא דידקטי מאוד – למרות הדיאלוג השנון. רבים ממחזותיו אינם אלא מסות מומחזות, העוסקות באחריות הפרט או ביושרו אל מול תביעות ההסתגלות מצד חברה בעלת כושר דמיון מוגבל מאוד.

למעשה הדבר החשוב ביותר בעולם הוא הכסף, וכל מוסריות לאומית ואישית צריכה להתבסס על עובדה זו. המכחיש ומעלים זאת, אויב החיים הוא. הכסף – שליט המוסר.

פיטר קיגן, הכומר ללא גלימה במחזה "האי האחר של ג'ון בול", מדבר בשם הצדק החברתי – ולא בשם אשליות האוטופיה או המטריאליזם הפרוגרסיווי; ז'ן ד'ארק (יוהנה הקדושה) מבטאת את חירות הרוח האישית שלה כנגד כוחה המתעתע של האורתודוקסיה הכנסייתית.

אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק.

מחזותיו של שו אינם הרפתקנים מבחינה תיאטרלית, ויש בהם סטטיות יחסית; התרחשות בימתית נמרצת או פעילות דרמטית עלולות להפריע להתנגשות הרעיונות, המולידה את המאבק המפרה באסתטיקה הדרמטית של שו.

שו כתב קרוב לחמישים מחזות, הדנים בבעיות חברתיות ומוסריות. הודות לכתיבתו השנונה והמבריקה, תוצר של אדם שופע אינטלקט והתמצאות בתחומים רבים, הייתה למחזותיו תהודה משמעותית.

מחזהו הנודע ביותר הוא פיגמליון, שבו ביקורת נוקבת על ההתייחסות למעמדות החברתיים באנגליה. במחזה מתערב מורה לשפות, פרופ' היגינס, עם חברו שיצליח לקחת מוכרת פרחים ממעמד פשוט ולהופכה לאשה מהמעמד העליון. המחזה, שמבוסס על אגדה יוונית-רומית עתיקה על פיגמליון, פסל ששנא נשים בשר ודם והתאהב בפסל שיצר. גם במחזה, המורה בסופו של דבר מתאהב בליזה דוליטל שאת שפתה עיצב. המחזה עובד למחזמר מצליח בשם "גבירתי הנאווה".

חברות וחברים לברנרד שו יש השפעה עצומה על התפיסה שלנו בני האדם את המציאות ואת החיים ממליצה בחום לראות את פיגמליון כחלק מעולם התרבות והערכים האישי של כל אחד ואחת .

שלכם באהבה ריקי שחם

Join the Conversation

1 Comment

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *