"אפשר בקלות לשפוט אדם על פי איך שהוא מתייחס לאלה שאינם יכולים לעשות עבורו כלום."

יוהאן וולפגנג פון גתה היה משורר, מחזאי, סופר, מדען, מדינאי, במאי תיאטרון, מבקר ואמן חובב גרמני. עבודותיו כוללות: ארבעה רומנים; שירה אפית ולירית; דרמות פרוזה ופסוקיות; זיכרונות; אוטוביוגרפיה; ביקורת ספרותית ואסתטית; וחיבורים על בוטניקה, אנטומיה וצבע. הוא נחשב לדמות הספרותית הגרמנית הגדולה ביותר בעידן המודרני. 

ריקי שחם

"קיום מוסח לא מוביל אותנו לשום מטרה."

אנו נצליח להיכנס לעומק של הסוגיה הרבה יותר טוב אם – לא כדרך מהמצדדים של "האסתטיקה מלמטה" – נלך בדרך של גתה.

מאֶרק פעם תיאר את הפעילות היצירתית של גתה כך: "המאמץ שלך, ההתכוונות הנחושה שלך, הינו לתת צורה פואטית למה שאמיתי. אחרים מנסים להפוך את האלמנט הלכאורה פואטי או אימגינטיבי לאמיתי, והתוצאה אינה אלא שטות." זה בערך מה שגתה אומר בחלק השני של פאוסט: "תשקול את המה; עוד יותר, תשקול איך.

ריקי שחם

"אדם לעולם אינו מאושר עד שהמאמצים המעורפלים שלו בעצם סימנו את מגבלותיו הראויות."

ממלכת האמנות – מהי מהותה?

בתקופה בה הרוח והטבע היו כה קשורים זה לזה, לא היה זה אפשרי שיופיע מדע של האמנות, וזה היה בלתי אפשרי גם בתקופה בה הרוח והטבע עמדו אחד מול השני כהפכים בלתי ניתנים לפיוס. כדי שהאסתטיקה תוכל להופיע, נדרש היה זמן בו בני אדם חופשיים ועצמאיים מכבלי הטבע רואים את הרוח בבהירותה הצלולה, זמן בו היה שוב ניתן להתמזג עם הטבע. הייתה סיבה טובה להתעלות מעבר להשקפת היוונים, כי אנו לעולם לא יכולים למצוא את האלוהי ואת ההכרחי בסך הכול של צירופי המקרים אשר מרכיבים את העולם שלתוכו אנו מרגישים שנשתלנו.

ריקי שחם

איננו רואים סביבנו דבר חוץ מעובדות שיכלו באותה מידה להיות שונות; איננו רואים אלא אינדיבידואלים, כאשר רוחנו שואפת למה שאב-טיפוסי ומשותף למין; איננו רואים אלא את הסופי ואת החולף, כאשר רוחנו שואפת לאין סופי ולאל-מותי. כך, כדי שהרוח האנושית שהתנכרה מהטבע תחזור אל הטבע, חייבת זאת להיות חזרה למשהו שונה מאותו סך הכול של צירופי מקרים. לגתה, משמעות הדבר היה לחזור אל הטבע, אך לחזור עם כל העושר של הרוח המפותחת, ברמה התרבותית של העידן החדש.

ריקי שחם

"כל המחשבות החכמות באמת כבר חשבו כבר אלפי פעמים; אך כדי להפוך אותם באמת לשלנו, עלינו לחשוב עליהם מחדש בכנות, עד שהם ישתרשו בחוויה האישית שלנו. "

ההפרדה העמוקה בין הטבע לרוח אינה תואמת את השקפותיו של גתה, שמנסה לראות את העולם כשלם אחד גדול, כשרשרת אבולוציונית מאוחדת של ישויות, שבה בני האדם הינם חוליה – החוליה הגבוהה ביותר.

"טבע! הא מקיף וחובק אותנו, ואיננו יכולים לצאת מתוכו ואיננו יכולים להיכנס יותר לעומקו. מבלי לשאול, מבלי להזהיר, הוא מושך אותנו אל תוך הריקוד שלו וסוחף אותנו עימו עד שאנו עייפים ונופלים מזרועותיו." (מתוך החיבור: 'הטבע' מאת גתה).

ריקי שחם

"יופי הוא ביטוי לחוקי טבע סודיים, שאחרת היו נסתרים מאיתנו לנצח."

בספרו על ווינקלמן אומר גתה:

"לו הטבע האנושי הבריא היה פועל כשלם, לו בני האדם היו מרגישים את העולם כשלם גדול, יפה וראוי, לו הנוחות ההרמונית שלהם הייתה עבורם סיבה להנאה טהורה וחופשית, אזי היקום, לו היה יכול להרגיש את עצמו, היה מרים קולו מרוב אושר על כך שהוא השיג את יעדו, והיה מעריץ את פסגת ישותו והתהוותו."

כאן נמצאת ההתעלות הגתאנית האמיתית מעבר לטבע, שאינה מרחיקה את עצמה בשום אופן ממהותו הממשית של הטבע. מה שהוא חווה אצל אנשים רבים מוכשרים במיוחד הינו זר לו – "התחושה של פחד מסוים מהחיים האמיתיים, הנסיגה אל תוך עצמם, כשהם יוצרים עולם משלהם בתוכם, וכך מכוונים פנימה את הישגיהם הטובים ביותר."

"התנהגות היא המראה בה כולם מראים את דמותם."

גתה אינו בורח מהמציאות כדי ליצור עולם מופשט של מחשבות שאין להן דבר במשותף עם המציאות. לא, הוא יורד לתוך מעמקי המציאות כדי למצוא את החוקים הבלתי משתנים בתוך השתנותה הנצחית, בתוך תנועתה והתהוותה. הוא עומד מול האינדיבידואל כדי לראות את האב-טיפוס בתוכו. כך נולדו בחשיבתו הצמח האב-טיפוסי והחיה האב-טיפוסית.

הם אינם אלה הרעיון של צמח, הרעיון של חיה. הם אינם מושגים כלליים ריקים ששייכים לאיזו תורה חסרת חיים; הם היסודות המהותיים של האורגניזמים, בעלי תוכן עשיר ומוחשי, ומלאי חיים ססגוניים. כמובן, הם אינם נקלטים דרך החושים החיצוניים, אלא אך ורק דרך יכולת הראייה הגבוהה יותר שגתה דן בה במאמרו "על כוח השיפוט המסתכל".

"מול הכשרונות הבולטים, אין שום דרך להציל את האגו אלא רק על ידי אהבה." 

במובן הגתאני, רעיונות הינם אובייקטיביים בדיוק כמו הצבעים והצורות של הדברים, אך הם נקלטים רק על ידי אלה שיכולת הקליטה שלהם מותאמת להם, בדיוק כפי שהצבעים והצורות נוכחים רק עבור אלה שרואים, ולא עבור העיוורים. אם איננו ניגשים לעולם האובייקטיבי בפתיחות רוחית, הוא לא יתגלה לנו. ללא היכולת האינסטינקטיבית לקלוט רעיונות, הוא לעולם יישאר תחום סגור בפנינו.

"ברגע המחויבות, היקום קושר קשר לסייע לך."

ולסיום חברות וחברים. גטה השאיר מורשת אדירה בכל כך הרבה תחומים שהניסיון ללמוד אותו מצריך התעמקות במישנתו למשך חיים שלמים. אני רוצה לסיים עם ציטוט מוםלא נוסף מגטה שישארי חומר למחשבה עמוק ומכונן.

"מול הכשרונות הבולטים, אין שום דרך להציל את האגו אלא רק על ידי אהבה." 

Join the Conversation

2 Comments

  1. "מול הכשרונות הבולטים, אין שום דרך להציל את האגו אלא רק על ידי אהבה."
    כמה זה יפה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *