"אם נפלת אתמול תעמוד היום"

ריקי שחם

אף אחד באנגליה הויקטוריאנית לא האמין, בשנותיה האחרונות של המאה ה-19, שמעשי האדם ניצפים מרחוק. אף אחד אפילו לא חלם שהחברה הבריטית המעמדית נחקרת כמו אמבה השוחה ומתרבה בטיפה של מים תחת עדשת המיקרוסקופ. ג'נטלמנים מעטים אפילו הירהרו באפשרות שישנם אנשים חכמים יותר במעמדות הנמוכים. ועדיין, על פני פער המעמדות האדיר, מוח מתקדם ויצירתי הרבה מעבר לשלהם נתן באריסטוקרטיה מבט מלא קנאה- ולאט, אבל בבטחה, רקם את מזימותיו.

ריקי שחם

הרברט ג'ורג וולס נולד בשנת 1866, ילד רביעי למשפחה אנגלית מהמעמד הנמוך. אימו של וולס דחפה אותו ואת אחיו למצוא לעצמם מקצוע כבר בגיל מוקדם כדי שיוכלו להסתדר בחיים, אבל לגורל היו תוכניות אחרות עבור הרברט הצעיר. לאחר שפוטר מספר פעמים מעבודות שונות, מצא עבודה כעוזר למורה בבית ספר ואף זכה במלגת כניסה לבית ספר למדעים בלונדון. זו הייתה ברכה כפולה: בבית הספר למדעים יכל וולס ללמוד לקראת תואר ראשון, וחינוך היה אחד הדרכים הבודדות לעזוב את הגטו המעמדי שלתוכו נולד. בנוסף, מי שלימד אותו בשנה הראשונה היה תומאס הנרי האקסלי, מטובי הביולוגים בזמנו ומחשובי התומכים בתורת האבולוציה בבריטניה ובכלל. כאן צמחה האהבה הגדולה של וולס למדע, וכאן גם החל לכתוב באופן רציני- במסגרת עיתון בית הספר.

ריקי שחם

אבל גם כאן, וולס הצליח…שלא להצליח. בשנה השלישית ללימודיו הוא נכשל במבחני הגיאולוגיה ועף מבית הספר. השנה הייתה 1887, וולס היה אז בן 21 בלבד – ושוב מובטל. יחסית למי שעתיד להיות סופר מדע בידיוני גדול, לוולס היה אז מעט מאוד עתיד. הוא חזר ללמד ועבר לגור עם דודיו בלונדון, שם התאהב בבת-דודתו איזבל והשניים נישאו. הנישואים לאיזבל היו אכזבה גדולה לוולס, במיוחד בחדר המיטות- אבל לזה עוד נגיע בהמשך.

המזל החל להאיר לו פנים בתחילת שנות התשעים. ספר המדע הבידיוני הראשון שלו (אז עוד קראו לזה 'רומנטיקה מדעית') היה 'מכונת הזמן', שיצא לאור בשנת 1895. מסע בזמן לא היה רעיון מקורי של וולס: היו סופרים ששלחו נוסעים אל העבר והעתיד כבר לפניו. בכל זאת, ספרו של וולס נחשב לפורץ דרך וזכור יותר מכל קודמיו. מדוע? מכיוון שוולס שידר אמינות. סגנון הכתיבה שלו, גם בספרים מאוחרים יותר, שם דגש על תיאורים מדויקים והתבססות על מדע עדכני.

ריקי שחם

וולס הקפיץ את הנוסע בזמן הרחק קדימה, אל שנת 802,701. אבל למרות כל ההסברים המדעיים, התאוריות המתוחכמות והמכונות המשוכללות, מה עושה וולס בסיפור? נשאר עמוק עמוק בתוך ההווה. מייד תבינו מדוע.

כשהנוסע בזמן נוחת בעתיד הוא פוגש שם גזע של יצורים אנושיים קטנים, חלשים וטיפשים. ה'אילוי', כפי שמכונים היצורים, חיים בגן עדן. אין להם מחלות או מלחמות, ואת מזונם הם קוטפים היישר מהעצים. הנוסע משער שהאידיאליה שהאילוי חיים בה הקהתה את האינטליגנציה שלהם, מכיוון שאין להם בעיות או אתגרים לפתור. לפתע הוא מגלה שמכונת הזמן שלו נעלמה. בתהליך החיפוש אחריה הוא מגלה גזע של יצורים אנושיים נוספים: ה'מורלוקים'. המורלוקים חיים מתחת לאדמה והם גסים ואלימים. הם מתחזקים את המכונות הנסתרות שיוצרות את גן העדן של האלוי. הנוסע מבין לפתע שהאילוי הם צאצאיהם של בני המעמד הגבוה של זמנו, והמורלוקים הם צאצאי המעמד הנחות אשר ממשיכים לשרת את אדוניהם. זאת אומרת, הבדלי המעמדות החברתיים באנגליה הפכו בסיוע האבולוציה להבדלים ביולוגיים אמיתיים. זו ביקורת חברתית נוקבת מאוד, והיא חושפת בפנינו את כוונותיו האמיתיות של וולס. אולי בגלל נסיבות ילדותו, וולס תיעב את החלוקה הויקטוריאנית למעמדות שהייתה כל כך מקובלת באנגליה.

ריקי שחם

ואז, בספר, הנוסע בזמן חושף עובדה מפתיעה נוספת. המורלוקים, כך מסתבר, טורפים את האילוי וניזונים מהם. וולס הופך בבת אחת את כל הרעיונות הקודמים על ראשם, ואנחנו מבינים שהיחסים בין הגזעים הם לא של 'אדון ועבד', כי אם 'חקלאי ובקר'.

ריקי שחם

היצירה החשובה והמפורסמת ביותר של ה.ג. וולס היא ללא ספק 'מלחמת העולמות'. הספר מתאר את פלישת בני המאדים אל כדור הארץ כדי לכבוש אותו ולחסל את האנושות.

כתמיד, הבסיס המדעי בסיפור איתן ביותר. מספר שנים קודם לכן גילה אסטרונום איטלקי קוים על פניו של הכוכב האדום שנראו כתעלות ארוכות. התעלות הללו הפכו אצל אסטרונומים אחרים ל'תעלות השקייה': סימנים לחיים תבוניים מתקדמים על מאדים. פרסיבל לואיס, אחד מהמדענים המובילים באותם הימים, כתב ספר פופלארי ובו הציג את ההשערה שתעלות ההשקייה הן ניסיון של בני התרבות המאדימית העתיקה להתמודד עם התייבשותו של הכוכב הזקן והגוסס שלהם, באמצעות העברת מים מהקטבים הקפואים אל איזור קו המשווה. מכאן ועד לניסיון לכבוש את כדור הארץ כדי לגזול את אוצרותיו הטבעיים הדרך הייתה קצרה.

ריקי שחם

אבל גם כאן, הרעיון האמיתי לסיפור היה טמון בדיעותיו החברתיות של וולס. וולס ראה באימפריאליזם הבריטי חוסר צדק משווע כנגד הילידים במדינות הכבושות. הוא שם את דיעותיו המפורשות בפיו של הגיבור בספר:

"בני האיים הטזמאניים, למרות שהם בני אדם כמונו, נמחו מעל פני האדמה בתוך חמישים שנה בעקבות מלחמת השמדה שכפו עליהם הכובשים האירופאים. האם אנחנו כה רחמניים בעצמנו כדי שנוכל להתלונן אם בני המאדים עושים לנו את אותו הדבר?"

גיבור הסיפור אינו מזוהה במפורש, אבל סגנון הכתיבה וכותרות הפרקים הם עיתונאיים במכוון. גם המקומות שבחר וולס לתאר בספר תורמים לאמינות שלו: הוא הנחית את בני המאדים בעיר ווקינג, עירו שלו, באזור המכונה 'הורסל קומון' שוולס רכב דרכו על אופניים כל יום והכיר אותו היטב. וולס גם עיצב את הדמויות השונות בספר סביב מכריו בווקינג. התמונה המצטיירת היא תיאור מציאותי ואמין של אנגליה העכשווית, שוולס (בהנאה רבה, כפי שסיפר מאוחר יותר) נתן לבני המאדים להרוס ולהשמיד. העיירה ווקינג, אגב, הקימה פסל גדול של תלת-רגל לכבודו של וולס, מחווה נדיבה מאוד בהתחשב בכך שוולס פחות או יותר החריב אותה לחלוטין בסיפור.

ב-1938 כתב אורסון וולס תסכית רדיו המבוסס על 'מלחמת העולמות'. את מי אפשר למתוח ואת מי לא.

החל מתחילת המאה העשרים החל וולס נוטש בהדרגה את המדע הבידיוני לטובת כתיבת רומנים קונבנציונאליים יותר וספרי מדע לקהל הרחב. המעבר התברר כמהלך מוצלח: ספרי ההיסטוריה במיוחד זכו להצלחה אדירה ונמכרו אפילו טוב יותר מספרי המדע הבדיוני שלו. רבים מהספרים העלילתיים עסקו בצורה זו או אחרת בשרטוט חברה אוטופית עתידית, נטולת פערים חברתיים והבדלי מעמדות.

מעמדו כסופר מפורסם חשף לעיני הציבור הרחב גם את חיי האהבה שלו, שהיו- איך נאמר- לא שגרתיים. נישואיו לבת-דודתו החזיקו ארבע שנים בלבד, ולאחר הגירושים התחתן עם ג'יין, תלמידה שלו. הנישואים השניים אמנם החזיקו שנים ארוכות ולזוג נולדו שני ילדים, אבל וולס ניהל פרשיות אהבים רבות- בידיעתה ובאישורה של אישתו! עוד שני ילדים נולדו לו בעקבות הפרשיות האלה, ו-וולס ספג לא מעט ביקורת על אורח החיים המאוד לא ויקטוריאני הזה. בשלב מסוים אפילו הוחרם אחד מספריו בגלל 'עודף מתירנות', דבר שרק סייע לו להיות אפילו יותר פופולארי בקרב בני הנוער.

המציאות, בכל אופן, לא הסכימה לשחק לפי הכללים של וולס. האופטימיות שלו לגבי האופן שבו המדע יסייע לאנושות להגיע אל האוטופיה המיוחלת הפכה עם השנים לפסימיות וחרדה לעתיד. "ההיסטוריה האנושית," הוא כתב, "הופכת יותר ויותר למרוץ בין חינוך וקטסטרופה." בהקדמה לאחד מספריו המאוחרים ביקש לכתוב על המצבה שלו: 'אמרתי לכם, טיפשים ארורים.' ואפילו את זה לא עשו בשבילו- לאחר מותו ב-1946 נשרפה גופתו ואפרו פוזר בים.

אז אם נשפוט את תרומתו של וולס לתרבות האנושית במונחים של נבואות חברתיות, הוא כנראה לא יופיע במקום גבוה בדירוג של ההיסטוריונים. גם בכל מה שנוגע לנבואות טכנולוגיות שהתגשמו, יש מקום לשיפור: היו לו כמה קליעות מדויקות אבל גם לא מעט פיספוסים.

ריקי שחם

נראה, אם כן, שוולס יאלץ להסתפק בכך שהמציא, כמעט לבדו, ז'אנר ספרותי שמהווה מקור להנאה אין-קץ עבור מאות מיליוני קוראים ברחבי העולם כבר יותר ממאה שנים. גם זה משהו, לא?

חברות וחברים לחובבי הזאנר של מדע בדיוני אני מביאה לכם מהמקור של זה האחרון ה.ג'. וולס הוא ללא ספק אבי הזאנר שמצךיח לרתק אין ספור אנשים ולעורר את דמיונם מעבר לגבולות המזמן והמרחב

שלכם באהבה ריקי שחם

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *