" אל תתאמץ להיות טוב יותר מאחרים. תתאמץ להיות טוב יותר מעצמך."

ריקי שחם
ריקי שחם

אז מה הפך את פוקנר לסופר? רשות הדיבור עוברת אליו: "מחבר רומנים זקוק לכ–99% כישרון, ל–99% משמעת ו–99% עבודה", אמר בראיון האחרון שהעניק לפני מותו, ביולי 1972. "לעולם אין הוא רשאי להיות מרוצה ממה שהוא עושה, ואין זה אף פעם טוב באותה מידה שיכול להיות. צריך תמיד לחלום ולשאוף גבוה יותר ממה שיודע הסופר כי יש ביכולתו לעשות. אין תועלת לנסות ליצור טוב יותר מן הסופרים בני זמנו של היוצר או מאלו שקדמו לו, נסו לכתוב טוב מכפי שאתם בעצמכם כותבים".

ריקי שחם
ריקי שחם

הסופר האמריקאי ויליאם פוקנר (1962-1897), שזכה בפרס נובל ובשני פרסי פוליצר, נולד למשפחה דרומית מכובדת מאולבני מיסיסיפי וגדל באוקספורד מיסיסיפי. הוא הצטרף לצבא הקנדי, ובמלחמת העולם הראשונה לחם עם חיל האוויר הבריטי. במשך תקופה מסויימת למד באוניברסיטת מיסיסיפי והתנסה בעבודות זמניות בחנות ספרים בניו יורק ובעיתון בניו אורלינס.

ריקי שחם
ריקי שחם

אך פרט לגיחות קצרות לאירופה ואסיה, ולכמה ביקורים בהוליווד כשעסק בכתיבת תסריטים, עסק רוב ימיו בכתיבת רומנים וסיפורים קצרים בחווה באוקספורד.

"מי שעוקר הרים, מתחיל בליקוט אבנים."

ריקי שחם
ריקי שחם

פוקנר המציא שורה של דמויות האופיניות לצמיחה ההיסטורית ולדעיכתו של הדרום של ארצות הברית, ולפיכך הדרמה האנושית ברומנים שלו מסתמכת על הדרמה ההיסטורית האמיתית שהתרחשה על פני כמעט מאה שלמה, כשאת הדמויות הוא מיקם במחוז דמיוני שקרא לו יוֹקָנָפָּטאווּפָה.
הנושא המרכזי בכתיבתו הוא שקיעת הדרום, כפי שהיא מיוצגת על ידי המשפחות סאטוריס וקומפסון, והופעתה של המשפחה הנועזת והאכזרית סנופס. הוא גם הרבה לכתוב על גזענות ודעות קדומות.

ריקי שחם
ריקי שחם


פוקנר היה פורץ דרך בכתיבתו על ידי הצגת מונולוגים פנימיים ואת טכניקת זרם התודעה. גם השימוש בריבוי נקודות מבט, באמצעות יותר ממספר אחד, מעמיד את פוקנר בקדמת הכתיבה המודרניסטית.

"ב־1955, לחיות במקום מסוים ולהתנגד לשיוויון על בסיס גזע או צבע, כמוהו כלחיות באלסקה ולהתנגד לשלג."

ריקי שחם
ריקי שחם

חברות וחברים ויליאם פוקנר האחד והיחיד . איזו חוויה ספרותית לא יודעת מה להמליץ לקרוא קודם.. ואילו הייתי לבחור אחד מכל ספריו הנפלאים הייתי בוחרת להמליץ לקרוא את " בבוא מותי" יצירת פאר נפלאה.

ריקי שחם
ריקי שחם

פוקנר עמד בשורה אחת עם ג'יימס ג'ויס, קפקא, תומס מאן ווירג'יניה וולף, אבל הוא היה לא מרוצה תמידי. "אין אני אלא משורר כושל", העיד על עצמו. "כל מחבר רומנים רוצה לכתוב בתחילת יצירתו שירה. כשהוא מוצא שאין הוא מסוגל לעשות זאת, הוא מנסה כוחו בסיפורים קצרים, שהם הצורה התובענית ביותר אחרי השירה. רק אחרי שהוא נכשל גם בסיפור הקצר, הוא מוצא מפלט אחרון בכתיבת רומנים".

את אי־הנחת שלו העביר במדויק בכתביו. ניקח לדוגמה את "בשוכבי גוועת", שתורגם על ידי רנה ליטוין ב–1980 וזוכה כעת לתרגום חדש על ידי שרון פרמינגר בהוצאת פן. "מעללי גבורה", כינה פוקנר את הספר שנכתב תוך שבועות קצרים, שבו חקלאי עני מבטיח לאשתו שבבוא יומה יקבור אותה ליד בני משפחתה בג'פרסון. הוא יוצא עם ילדיו מפינה נידחת במיסיסיפי למסע קבורה מלא תלאות, כשלא המים ולא הריח החריף של הגופה הנרקבת עוצרים אותם בדרכם. מסע הרואי? לא בהכרח.

"הם יסתכנו באש, בעפר ובמים והכל בשביל לאכול שק של בננות", אומר עליהם השכן. אותו דימוי חוזר גם בסוף הספר, כאשר שלושה מהילדים מסתכלים בפיות פעורים ובננות חצי אכולות באביהם, שמגיע עם "אישה בצורת ברווז". למחרת הקבורה מופיע האב כשהוא עטור שיניים תותבות חדשות בפיו וגברת חדשה לצדו.

עלילת הרומן מועברת ללא מספר מרכזי, רק דרך התודעה של הדמויות. בכלל, ביצירותיו בוחל פוקנר בהעמדת הפנים הרווחת ביחס למוות. הוא מוקיע את הבריחה מהאמת לגביו ומאמין כי רק העיסוק בו יביא את החירות מהפחד מפניו. זה כמובן עומד בסתירה מוחלטת לדברים שנשא כשקיבל את פרס נובל בשנת 1949: "אני מסרב להשלים עם קצו של האדם".

שלכם באהבה ריקי שחם

Join the Conversation

2 Comments

  1. ״בבוא מותי״ ו״אבשלום אבשלום״ הם שניים מהספרים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. כתובים במוחשיות גדולה כל כך שנדמה שהקורא הוא חלק מהספר.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *