ג'וני קאש

"כל חייכם תתמודדו עם בחירות… תוכלו לבחור בין אהבה לשנאה. אני בוחר באהבה"

ריקי שחם

אם ג’וני קאש היה עדיין חי, השבוע הוא היה חוגג 80 שנה להולדתו. למרות שעברו בסך הכל שמונה שנים מאז פטירתו ב־2003, קשה לנחש מי בדיוק הוא היה היום. קאש מעולם לא קפא על שמריו. הוא לא היה מין זיקית שמחליפה פרסונה כל כמה שנים, לא במובן הדיוויד בואי של המילה, אבל הוא כן היה מישהו שלא מנסה בכוח לקפוא על שמריו ולהכיל בתוך גופו המזדקן את האיש הצעיר שהוא היה פעם. קאש הזדקן בכבוד, וגם כאשר בריאותו הידרדרה וקולו נחלש, תמיד הוא נותר זמר מדהים ואישיות מרתקת.

ריקי שחם

גם הסטייל של קאש הותיר חותם משמעותי על העולם. בתחילת הקריירה שלו, בסוף שנות ה־50 ובשנות ה־60, הוא היה כמו ההתגלמות של איש המרלבורו האמריקאי, הקאובוי הכי גברי שקאובוי יכול להיות. עם חולצת ג’ינס מוכנסת לתוך המכנסיים, חגורה עם אבזם גדול וכמובן בלורית וסיגריה. הזאב הבודד, האיזי ריידר של עולם הקאנטרי, המודל לחיקוי עבור כל מי שלא היה במחנה אלביס.

ריקי שחם

קאש נתן קונצרטים חינם בבתי כלא בפני קהלים של אסירים (ואפילו הקליט בדרך זו שני אלבומים חיים שזכו להצלחה רבה). הוא ניסה כל סם שמוכר לאנושות, פיתח התמכרות, נעצר כמה פעמים ויצר לעצמו תדמית כמעט רומנטית של פורע חוק. אבל כל אלו רק חיזקו את הדימוי הגברי שלו, שדבק בו.

ריקי שחם

החל משנות ה־70, בכל פעם שקאש הופיע בפומבי, על במה או בתוכנית הטלוויזיה שלו “The Johnny Cash Show”, הוא תמיד לבש שחורים, והרוויח בדרך זו את הכינוי “האיש בשחור”. זו היתה הצהרה, אפשר לומר אפילו התרסה, בפני שאר זמרי הקאנטרי של זמנו, שהתגנדרו עם אבני חן ומגפי בוקרים. הוא אפילו כתב שיר בשם “Man in Black”, שמילותיו הסבירו שמדובר באקט של הזדהות עם אלו שהחיים לאו דווקא היטיבו עמם, שאין צורך להשוויץ בבגדים יקרים ובמכוניות מפוארות. “מקדימה, צריך להיות איש בשחור”, הוא שר. אלו היו בגדי אבל, בעצם. אולי כמשל להתפוררות החלום האמריקאי. כאקט מחאה בעבור העניים והרעבים של ארצו. כמו האסירים או בוגרי מלחמת וייטנאם.

ריקי שחם

בשנות ה־90 הקריירה של קאש קיבלה תפנית מעניינת, כאשר הוא החל לנטוש את שורשי הקאנטרי שלו ולעבוד עם המפיק ריק רובין, שהרזומה שלו כולל הרכבי רוק והיפ הופ כמו מטאליקה, ACDC, ארוסמית, הביסטי בויזבלאק סבאת וג’יי זי. כמו מעיל ישן, קאש פשט מעליו את המיתולוגיה של זמר הקאנטרי הגדול בכל הזמנים, והחל להקליט עם רובין סדרה של אלבומי קאבר עם ביצועים פולקיים ללהקות כמו סאונדגרדן ולמוזיקאים כמו בק.

ריקי שחם

השיא של התקופה הזו בא לידי ביטוי ב־2002, כאשר קאש בחר להקליט קאבר לשיר “Hurt” של ניין אינץ’ ניילז. בקליפ המדהים שביים מארק רומנק רואים את קאש, שנה לפני מותו, גבר מזדקן, אכול מחלות, קמטים וחטטים, עם שיער לבן ודל, שסימני החיים ניכרים על פניו. הוא יושב בביתו לבוש בשחור, עם גיטרה או ליד פסנתר, ונזכר – בעזרת קטעי ארכיון – במהלך חייו, אכול חרטות. המפגש הזה שקאש אירגן לעצמו הוא בין הווה לעבר, בין הזקן לצעיר, בין איש המרלבורו ובין האיש שהסיגריות הרגו אותו. בתוך הסיטואציה הזו קאש היה אולי צנוע וכנוע, אבל עדיין מאוד גאה.

ריקי שחם

בסוף חייו קאש הוא האיש שהשנים, התהפוכות וההתפכחויות גזלו ממנו סופית את האידיאל האמריקאי, אבל למרות כל זאת הוא מצליח להתעלות מעל האידיאל הזה. לשמור בצורה מרשימה על כבודו, על הפרסונה הגדולה שלו ועל היכולת המדהימה לרגש בעזרת קולו. קאש היה יכול להישאר הגבר הכי גברי בכל המערב הפרוע, הוא היה יכול לרכוב על הדבר הזה לאורך כל הקריירה שלו ולהישאר הקאובוי המושלם. אבל הוא לא באמת היה צריך את זה.

חברות וחברים ממליצה לכם לראות את הסרט על חייו של ג'וני קאש האגדי כדי הבין את גודל ההשפעה שלו על המוסיקה בארהב בכלל ועל ג'אנר בו הוא נחשב "למלך" הקנטרי בפרט.

שלכם באהבה ריקי שחם

Join the Conversation

2 Comments

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *