"להיות שמח זה להיות מודע לעצמך בלי שום פחד"

ולטר בנימין (1940-1892), מחשובי ההוגים במאה העשרים, נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת התרבות, היסטוריה וסוציולוגיה. עם עליית הנאצים לשלטון עזב בנימין את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע משם לאמריקה. הוא ובני קבוצתו הצליחו לעבור לספרד, אך כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. סגנון מחשבתו של בנימין היה פורץ דרך, ולהגותו נודעת השפעה גדולה גם כיום. יצירותיו המרכזיות:

"יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלייר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", "פרויקט הפסאז'ים". אזורי ביניים ותווך עמדו במרכז הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים בה – ובכך השפיע רבות על צורת המחשבה של המאה העשרים: הוא התרכז באופני תנועת הדברים והמחשבה, חיפש מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות.

כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקירבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".

"השלטים המבהיקים והמזוגגים של בתי עסק הם חפצי נוי טובים ומוצלחים יותר מתמונת שמן בטרקלין."פרויקט הפסז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה-flanerie. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.

"אין לנו זמן בחיינו שנחיה את כל הדרמות שנועדו לנו וזוהי תחושת ההחמצה שמקפיצה עלינו זקנה. הקמטים שבפנינו הם רישומיהם של התאוות, האהבות, והחטאים שהתדפקו על דלתנו ואנחנו לא היינו בבית."

וולטר בינגמין שכוכבו דרך בשמי הפילוסופיה ההגותית בתחילת המאה הקודמת השאיר אחרי כתבים המעוררים מחשבות קיומיות מעוררות השראה. ממליצה לכולן לקרוא את העבודה האחרונה שלו, אותה לא סיים תרם מותו הטראגי אולם היא נחתמה בספר פרוייק הפסאז'ים שמילותיו מהדהדות בנצח.

שלכם באהבה ריקי שחם

Join the Conversation

1 Comment

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *